היום, זה אחד הימים האלה, שאם תשאלו מה חדש, אני אוכל להשיב במגילה.

לאלה שלא עודכנו לאחרונה במצבו של האף המלכותי שלי: הוא חורר ועכשיו יש לי חישוק סימפטי באף(:

הרפתקאה כזאת צריך לרשום ולזכור, לכן הנה לכם, הפירוט:

בשביל לעשות את החור ה13 הלא טבעי שלי, הייתי צריכה מייד אחרי בית הספר לתפוס עם שופי מונית לת"א ולנסוע לדיזינגוף סנטר.

בערך מיליון פעם באותו יום חשבתי שאני אלך הביתה ונעזוב, אבל לא.

החזקתי את עצמי, וב3 ורבע בערך, כבר היינו על מונית.

אז הגענו לחנות הקעקועים והפירסינגים הנועזת והתיישבנו לחכות.

היה אחד שכל פעם שהוא היה צריך לעבור בדלת, הוא היה צריך לדחוס את השומן שלו קודם, ואז לעבור בעצמו.

היה אחד שנראה כאילו נפל על מכונת הקיעקוע.

היה אחד שהיו לו הרחבות גדולות בשתי האוזניים. (אותו אחד שעשה לי את החור.)

הוא ביקש ממני להתלוות אליו לחדר נפרד בקצה המסדרון. אם הייתי מדיום בוודאי הייתי יכולה לשמוע את צווחות הכאב והחרדה שאנשים צרחו שם בפנים בכל ההסטוריה של המקום הזה.... אבל במקום זה סתם שמעתי מטאל.

הוא השכיב אותי על מיטה והתחיל למרוח מן חרא כזה לחיטוי. (מה שכלל הכנסת מנקה אוזניים בגודל של החזה של פאמלה אנדרסון לתוך הנחיר שלי.)

אחרי זה הוא סימן בעט את המקום המדוייק.

ואז הוא התחיל להוציא מהמגרה דברים מבהילים: מחט, עגיל, מוט ברזל חלול ועוד מכשיר שאין לי מושג איך קוראים לו, אבל נדמה לי שגננים משתמשים באחד גדול יותר לגזירת עשבים בחצר.

בכל אופן, הוא התחיל להסביר לי בכל שלב מה בדיוק הוא עושה.

"עכשיו אני מכניס לך מוט ברזל חלול לתוך הנחיר."

"סליחה?! אתה עושה מ-ה?!?!"

הייתי בטוחה שהוא לא יכנס, אבל נכנס.

זה בשביל שהמחט לא תעבור לנחיר השני ותעשה לי ספטום מעוות.

"אוקיי, אני עומד לדקור.." ואז מישהי מחוץ לדלת פרצה בצחוק הסטרי מתגלגל, והתחלנו שנינו לרעוד מצחוק, כשהמחט כבר תקועה לי באף! אהאהאהאה!

כשהוא לבסוף דקר, קיללתי את כל דורותיו למיניהם, וכמסורת, הוספתי שאמא שלו בקבר. :)

והנה, יש לי עגיל, ועכשיו אני כבר כמעט יכולה לסובב אותו חופשי ^^

אני וגלב שלושה חודשים היום 3>

זה סתם שתדעו.

למקרה ש...אתם יודעים, יתחשק לכם לאחל מזל טוב וכאלה.

אבל רק אם תרצו.

לא חובה.

באמת.

זה צלם של פוסט.

מי שלא יאה לו, יכול לעשות ביד על תמונות של שחר המתים.