עושה רושם שהמוזה חזרה אליי (ועוד ברגע הכי מוזר! באמצע קריאת חומר בהסטוריה על סטלין!) וכתבתי כמה קטעים קצרים, שהאמת, מאוד היו מתאימים לסדרה "קצרים".

אני זוכרת שבזמנו הובטח פרס למי שמצלם קטע בסגנון של קצרים, אם המבצע עוד קיים, סביר להניח שאני אצלם ואשלח להם. אם לא.... אני סתם אצלם ואהיה מבסוטה.

אז בינתיים, דרושים שחקנים!

מישהי בתפקיד של ילדה בת 13 קטנה ומעצבנת (כבר שמתי עין על מישהי, השאלה אם היא תסכים), מישהי שתיראה פחות או יותר מעל 20 (גם כן יש לי מישהי בתכנון, אבל זה לא פוסל מועמדים אחרים לתפקיד), ו-4 זכרים, מעל גיל 17.. או שלפחות יראו ככה.

אז, אם אתם חושבים שיש בכם משהו תיאטרלי, אמרו לכם פעם שאתם יכולים להיות שחקנים טובים, אם יש לכם עבר במשחק או אפילו אם סתם בא לכם לנסות, תודיעו לי בתגובות.

אם זה אנשים שלא מכירים אותי זה גם אפשרי, רק תשאירו פה פרטים על גיל, אימייל ומקום מגורים.

ועכשיו, לאנשים שעוד לא ראו אותי-

אני ז'ינז'ית!

הלכתי למספרת הערסים שלי ביום שישי, והספר החליט שהוא עושה מהשיער שלי יצירת אמנות, ועשה לי שפיץ  דוקרני מספיק על השיער, שעם הרבה רצון טוב וכוח- היה אפשר לשפד עליו מישהו.

ובגלל שהפעם לילך לא באה איתי בשביל לתעד את הסבל שלי, זו התמונה היחידה שיש מתהליך הצביעה המלוכלך. תרתי משמע.

התוצאה:

לא אני לא אחרי סקס פה.

Mrs. Morphine

אבל לפני כמה ימים, קרה לי משהו מוזר.

תמיד חשבתי שכשתהיה לו חברה חדשה, אני אשמח בשבילו.

ואז פגשתי אותם ביחד.

ובשניה הראשונה, באמת, שמחתי.

אבל אז, הרגשתי מן משהו קטן ושחור מתפשט לו על הלב,

והתחלתי לחשוב מחשבות רעות.

ולא, אני לא קדושה, וכלנו חושבים מחשבות רעות, כולנו מרכלים ברשעות, כולנו צוחקים על הלא יוצלחים-

אבל אלה, באמת, היו מחשבות רעות.

מחשבות מכאיבות.

אפילו הצלחתי להיגעל מעצמי, וזה עוד לא קרה מעולם.

אולי אני לא כזה בן אדם טוב, אחרי הכל.