ייתכן ושאלתם את עצמכם, היכן נעלמה לה ההיא, החופרת, עם הדימויים המזוויעים שלא מתקשרים לכלל המשפט בשום אופן? איפה ההיא, שהיתה מספרת על כל תו ביציאות שלה?

זאתי שסיפרה על החיים הצבעוניים שלה?

אז אני אענה לכם-

ישראבלוג ניסה להחרים אותי.

בכל פעם שהייתי מקלידה שם משתמש וסיסמה (נכונים), היה כתוב לי "אינך מורשה לעריכת בלוג".

אחרי שריסנתי את הדחף הרגעי למצוא את מנהל ישראבלוג ולעשות לו פירסינג בעפעף, ניסיתי כל כמה ימים להיכנס, ודווקא היום, ב4 לפנות בוקר, כשאני אחרי 4 שעות שינה בלילה הקודם, יום טרוף עצבים, אלכוהול ועבודה חדשה, דווקא עכשיו- ישרא, ככל הנראה בטעות, החליט שאפשר להעלות עוד פוסט מהול בהומור לרשת.

נתחיל בעבודה החדשה שלי.

מלבד העובדה שאני מורה פרטית לאנגלית וגיאומטריה, אני גם עובדת כמלצרית בפאב.

היום, באיחור אופנתי של רבע שעה, כשאני בטוחה שהמנהל מחכה לי בפנים עם גליוטינה, אני מגיעה לפאב ומגלה שהוא עוד שומם, נטוש ונעול לא פחות מאיבריה האינטימיים של המורה שלי להסטוריה.

וזה- משהו שלמדתי על העבודה בפאב עוד כשעבדתי בו כיחצנית: אי אפשר לאחר לעבודה הזאת. תמיד יהיה מישהו שיגיע אחריך.

אחרי שהמנהל (שהפתיע את כולם בחולצה פרחונית נוסח "הוואי"), הברמן (הראל) והעוזר (בן) הועילו בטובם להגיע, נכנסתי לפאב.

המנהל הוכיח עצמו כקמצן ברמות על, כשהוא ביקש ממני לנגב כיסאות, שולחנות, תפריטים, את הבר וזכוכיות עם אותו החומר.

אבל העבודה רובה עסקה לא בניקיון וגם לא בלרוץ בין שולחנות בנסיונות כושלים לזכור מי הזמין מה, אלא בישיבה על הבר, חיסול כליל של מגוון האלכוהול הרחב שהוצע שם, הפיכת הריאות לשחורות יותר מברק אובמה, הרצת בדיחות קרש עם בן וחיסול ג'וקים שמתרוצצים על הבר ומחפשים שאריות ביסלי שאולי ומישהו הפיל.

דבר נוסף שיש בפאב, הם נרות המעטרים את המדרגות, הבר והשולחנות.

הרגתי שלושה מציתים בניסיון להדליק 20 נרות. החוויה של הנרות גרמה לי להביט מפן אחר על אנשים דתיים.... אתם יודעים כמה נרות הם מדליקים?!

חוץ מזה לא עשיתי שום דבר, ואני רצינית, שום דבר, 4 שעות שלמות, ואני עוד אקבל על זה כסף!

אחד הדברים שהתחבבו עליי יותר: גם העובדים וגם המנהל, מדברים איתי בגובה העיניים כמו אל חברה ולא כמו אל זרה.

מלבד העבודה החדשה והמרתקת (יש לכם מושג לאיזה אורך המחושים של הג'וקים יכולים להגיע?!) יש לי עוד כמה ציטוטים מהתקופה האחרונה, שבה כמעט וטבעתי באושר:

- אני: "פייי, מסריח פה! אנה, החלפת גרביים?"

  אנה, מראה לי את הגרבי ברך שונות וצבעוניות להחריד.

  אני: "לא, את אלה שבחזיה!"

- מישהו: "אחי, יש לך מים?"

  האדם ששאלו אותו: "אני לא הומו!!"

  (מה?!)

- כשהלכתי הביתה מההיכל, עברתי בשכונה דתית ושלווה, עם נערות חסודות ובחורים ראויים... ואז, אני פונה, ולפני ניצב גן ילדים, ושמו: "גן זרעונים"!

  (ואחרי זה, הדוסים לא סוטים?!)

- כמה רחובות אחרי, ראיתי אוטובוס צבאי. ככל הנראה, לפי המבנה, אוטובוס שלוקח אסירים לכלא צבאי- המשעשע הוא לא שהאוטובוס חונה בשכונה שבה כולם משתמטים אלא שבקדמת האוטובוס, בחלקה התחתון של השמשה הקדמית, היו אין ספור בובות פאפוור-פף. 

- מישהו כתב שיר:

  הריקנות היא נצח רופס

  המוות מביט אליי מקבר ריק מדמעות,

  ואני מסתובב לתומי בעולם הגדול

  כמו שווארמה לוהטת!

אני יכולה להישבע שכשחשבתי על זה, היו לי הררים של ציטוטים לכתוב, אבל כנראה תאי המוח האפורים שלי מתנדפים יותר מהם מכושים בכנס של הקו-קלוקס-קלן, אז אני אשלים את החסר בפוסט אחר.

ומהקו-קלוקס-קלן לענייני זוגיות.

לפני יותר משנה כתבתי בבלוג רשימה של הזוגות של אותה תקופה, ונורא הצחיק אותי להסתכל בזה שוב ולהיזכר באותן הנפשות שניסו לרקום קשר רומנטי, אבל זה התנפץ להם בפרצוף כמו כוס בחתונה יהודית.

הזוגות נכון לעכשיו הם:

- אני וגלב (9 חודשים)

- ליאנה ודנילה (6 חודשים)

- אנה ויוז' (5 חודשים)

- לרה ולב (3 חודשים)

- לילך ודן (3 חודשים)

- אנה ויניב (חודשיים)

- אלה ולאון (פחות מחודש)

אולי מישהו עצר לרגע לשאול, למה כותרת הפוסט היא אבסורד... אם כן, אני אענה:

אבסורדי עד כמה שטוב לי,

אבסורדי עד כמה שהזוגיות שלי ללא רבב,

אבסורדי עד כמה שהעניינים הכלכליים מצליחים לי,

אבסורדי עד כמה שמצחיק וטוב לי עם חברים.

האבסורדי היחיד שנוטה לכיוון השלילי של המילה, צומח מהגעגועים שיש לי לשתי ישויות שפעם המציאות שלי היתה נאחזת בהם, וכעת אני רואה אותם אולי פעם ב- .

לילך, שמנסה להיות הבן אדם הראשון שהעבודה באופיס דיפו תהרוג אותו,

ולב, שמתגייס עוד מספר ימים, וכנראה אוגר עליי מעט כעס, מוצדק אני מודה, שעליו אין לי מה לעשות אלא לבקש סליחה, כפרה, מחילה וחיבוק.

אולי יום יבוא ואני גם אעביר תמונות מהפלאפון למחשב, השלח אותם לעצמי באימייל, וכך אוכל להעלות אותם לבלוג.

(במחשב השני ישראבלוג מסרב לעלות בכל תוקף, ובמחשב הזה אי אפשר להעביר תמונות מהפלאפון).

אני אוהבת אתכם פה ושם,

או לפחות משתדלת!