הנה, סוף סוף הגיע החופש שכל כך חיכיתי לו,
החופש השני בגודלו, אחרי החופש הגדול..
בגלל שברוב הימים עשיתי דברים דומים אז אני לא זוכרת באיזה יום עשיתי בדיוק מה, כי הכל מתחיל להתבלבל ככה, אבל מה שכן נשאר בזיכרון אלה ימי המסיבות:
יום שני:
אמא החליטה שהיא רוצה לעצב מחדש את הסלון [החלטה מהסוג הזה אף פעם לא נגמרת טוב.] ולכן היא גררה אותי ביחד איתה לאיקאה, שזה רוע צרוף המוסווה בחנות צבעונית.
הסתובבנו רבות בין העיצובים "המודרניים" של חדרי שינה, מטבחים ואמבטיות שעלו כאילו אלוהים שלח אותם הנה בפקודה "תרוששו את האנשים!".
כמובן שאמא לא עזבה בלי להוציא לי 9 נשמות, לרכוש לעצמה כמה אגרטלים שנראים כאילו עשו אותם ברגליים, וכמה תמונות שבלי ספק מי שצייר אותם היה אימו.
אבל השיא הגיע כשהגענו למחלקת "תחזוקת בית" וראינו מה בדיוק שוכן שם. לא, לא רק דברים רגילים כמו מארוכים וכוסות, אלא גם דברים שמאוד דומים למכשירי עינויים מימי הביניים, אך למעשה הם דברים שאמורים לחתוך ביצים ותפוחי אדמה [?!] .
מאוחר יותר ביום שני חגגנו יומולדת 16 לדניאל, שבועיים לפני התאריך האמיתי, אבל בקטנה.
בכללי היה ממש כיף, חוץ ממטולטלת מטורללת אחת שמשום מה הרגישה צורך עז להסביר לי למה נרגילה יותר מזיקה מסיגריה..
אמ,
זה היה מרדים.
היה לי ממש חבל שהייתי צריכה ללכת כל כך מוקדם, אבל הייתי חייבת ללכת לעבודה מחר.
אני לאהוב דניאל.
יום שישי:
היתה לנו מסיבה קטנה בפארק.
היו שם: אני, צ'ורו,פאקין, יורי, מקס, גיאורגי, גרישה, איוון, איגנט, דני, ניאון ומיכה.
היתה לנו בירה [בלטיקה 9] ובקבוק וודקה. להלהלה.
סך הכל היה נחמד.
אחרי שמקס קיבל את המנה שלו של הבירה והוודקה, כרגיל, התחילו גילויים שונים ומשונים בכל מיני תחומים, משום מה [מעניין למה] אני לא זוכרת את הרוב, אבל דבר אחד נשאר חרוט אצלי בגולגולת:
קיומה של שפה רוסית-אפריקנית.
נו, זה מקס.
כשחזרתי הביתה אחרי המסיבה, שיכורה ובקושי מחזיקה את עצמי על הרגליים כמעט נפלתי כשראיתי מה בדיוק אמא שלי עוללה עם הסלון.
אני לא בטוחה אם זה לטובה או לרעה, כי הסלון מילא נראה חרא גם קודם, אבל עכשיו זה מלא באגרטלים לא מהעולם הזה, פרחים מזוייפים שפשוט בא להשקות אותם רק בשביל לראות איך הם מתפרקים לגורמים בעקבות זה, כי הם מנייר.
אבל הגרוע עוד לפניי.. סדר פסח.

השנאה הנצחית שלי לבדיחות קרש גדלה, אחרי שראיתי עם אחותי גארפילד. זה כל כך לא מצחיק.