החיים זה טלנבולה

אני מוצא את עצמי חוזר לפה, אחרי הפסקה של כמעט 9 חודשים, וכרגיל אני לא במצב רוח טוב מדי.

הבלוגהזה, הוא כנראה המקום האחרון שבו אני מצליח לפרוק את מה שאני מרגיש.

לכאורה, הכל מסתדר בחיי, יש לי עבודה חדשה במקצוע, קיבלתי אוטו, פלאפון, משכורת טובה.

אני גר בדירה מעולה, מיקום טוב, מחיר נמוך ואני נשאר שם עוד שה כנראה

יש לי כלבה מקסימה.

יש לי חברים, מקסימים וטובים.

אבל, החלק החשוב  ביותר, הזוגיות, פשוט לא הולך.

זה לא שאני לא יוצא מדי פעם, אני כן, אבל פשוט זה עדיין לא זה.

אני מרגיש בשל, בוגר, יודע מה אני רוצה מעצמי, מהבת זוג, אבל אני פשוט לא מוצא אותה.

עד שכבר מצאתי מישהי כזו, היו בעיות וזה לא הסתדר לצערי.

בקיצור, חרא!!!

ועכשיו בנוסף לכל, התקופה המסריחה הזו של החגים (ויסלחו לי כל הדתיים כי גם אני כזה).

אין כמו בחגים להיות לבד, זו ההרגשה הכי מגעילה בעולם, אז אין זוגיות יש משפחה, אבל זה לא אותו דבר.

סוכות, תכננתי להיות אצל אחי, אבל גיסתי הרגע התקשרה והודיעה שאחיה הזמין אותה, אם אכפת לי שנדחה את זה לשבת חול המועד? ואני, לא הולך לבטל להם את התוכניות, וזה אומר שלי אין כ"כ איפה להיות.

זה לא שאין לי, רק פשוט נמאס לי לבקש מאנשים אם אפשר להתארח אצלם.

למה? להמ זה מגיע לי?

ובנימה אופטימית זו.....