ופה נישאלת השאלה:
האם יצא לנו אי פעם לחיות את החיים המלאים באמת ובתמים?
או שזהו חלום הנועד לאידיאליסטים שבינינו, החולמים על בוא היום?
אשליה
שכל אחד היה רוצה להאמין בה...
.......
כמה ימים מרגישים כמו נצח
לא מצליחה לחזור לעצמי
אוכלת את עצמי מבפנים
לא מסוגלת כבר לחשוב צלול
הכל מעורפל
לא כמו שהיה פעם
והפעם הזה כל הזמן רודף אותי, לא מרפה לשנייה
כל אותם הזיכרונות שעדיין נותרו בקירבי
המעט שנותר, שניצל
המעט שיכול לגרום למהפכה בחיי
המעט שלא נותן להמשיך הלאה, לא מרפה, ואני לא מרפה
לא יכולה
הכל מרגיש כאילו קרה בחיים שעברו
באחד מגילגוליי
כל כך הרבה קרה...
וכל כך הרבה הישתנה...
ועדיין ממשיך להישתנות
כל הזמן מקבל צורה חדשה
אישיות חדשה
מודעות,
והכל תוך חשש לאבד את עצמך במבוך הלא נודע