לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Only death will take you from this labyrinth


כינוי: 

בת: 35

ICQ: 331827066 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2007    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2007

מסיבת סיום


טוב אז מצבי ממש הישתפר מאתמול

יחסית לפחות

שזה גם משהו

בעיקר אחרי שיחה שהיתה לי בסביבות 2 בלילה עם דניאל

ואחרי יום כל כך מדכא הוא גרם לי לחייך :)))

אין עליו

אוף אני כל כך מתגעגעת אליו...

וגם היתכוונו ללכת היום בבוקר לים אבל בסופו של דבר לא הלכנו...

 

אני מקווה לראות אותו לפחות מחר לפני העבודה

 

ואז גם יש מצב שאני עובדת בערב מחר בעבודה הישנה שלי כי מישהי ביקשה ממני לצאת לעבוד במקומה לכמה ימים ובגלל זה אני מפספסת יום הולדת שאני מוזמנת אליו ויש עוד יום הולדת בשבת ואין לי מושג אם אני עובדת או לא.

והיום ב20:00 יש לי מסיבת סיום בטניס, סדר האירוע: # טקס איך לא? -חלוקת גביעים, מדליות...

                                                                      # אוכל-פיצה, עוגות, שתייה וכו'

                                                                      # כמה משחקים\תחרויות בין הילדים, הורים והמאמנים

 

 

אוייי היום כשקמתי הייתי כל כך רעבה ורק היתיישבתי מול הטלויזיה עם עם אוכל, רק היתחלתי לאכול והפלאפון צילצל, והוא היה אצלי בחדר.

אוקיי, סבבה...

אחר כך רק חזרתי והפלאפון עוד פעם צילצל ועוד פעם בחדר שלי...

ככה בערך 6-7 פעמים וכל פעם מישהו אחר

והקטע שלא יכולתי לשים את הפלא לידי כדי לא להעיר אף אחד בבית \=

מצד אחד זה היה מצחיק אם מישהו היה רואה את זה מהצד ומצד שני זה היה מציק!!! הייתי כל כך רעבה :( חחח

 

 

 

נכתב על ידי , 28/6/2007 15:06  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הכאב שבמנגינה...


אחרי תקופה כל כך ארוכה שלא ניגנתי (חוץ מאיזה פעם פעמיים שאני לא ממש מחשיבה) היום בבוקר הוצאתי את הגיטרה שלי

לא יודעת... היה לי חשק עז לנגן

למרבה הפלא זכרתי שירים רבים שכתבתי והלחנתי ועוד כמה שלא היה לי מושג שאני זוכרת אותם בכלל

רק שהמנגינה לא יצאה נקייה כמו פעם

והמעברים שלי בין האקורדים ממש גרועים

זה כבר לא חלק כמו פעם כשהייתי מנגנת כל יום

טוב, זה היה צפוי...

 

דבר שאני כל כך אוהבת, לנגן, אני לא יכולה יותר

יותר מידי כאב מכל אותם הזיכרונות שעולים בי כאשר אני מנגנת

ואפילו דמעות

אני תמיד נזכרת במאי

וזה שהיא איננה יותר

זה גורם לי להרגיש כאילו כל זה קרה רק אתמול

מתי אני כבר אשלים עם זה, אם בכלל..

כל פעם שאני חושבת על זה יש לי צמרמורת בגוף

ואני גם צריכה לעדכן את הרשימות

וגם למחוק את השם הזה "Ray" כל אותם האנשים שהיו פונים אלי בשם הזה כבר לא נמצאים איתי

ועדיף להשאיר את זה כך...

 

בלעע למה בכלל נגעתי בגיטרה?!@#$@!?

 

מי יודע אולי כשיעבור עוד קצת זמן הכאב יפחת...

אני מקווה שכן

אחרי הכל עברו רק 4 חודשים מאז

זה מרגיש כמו נצח...

 

אוךךךךךךךךך איזה פוסטים דיכאוניים יש לי כל הזמן!#%^&%

זה מציקקק^##%$%^&*&

 

שלושת הדברים שאני הכי אוהבת לעשות -אבל עכשיו זה

זה לנגן-גורם לי לעצב

לצייר-מרגיע בצורה מופלאה

ולשחק טניס-משמח וממריץ אנרגיות חח

נכתב על ידי , 27/6/2007 12:13  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איזו נפילה.. אחרי יומיים כל כך טובים יום כזה נעחס


היו לי יומיים כל כך טובים, לא הרגשתי כך כבר שנים

קמתי בבוקר יום חמישי עם מצב רוח מצוין!!! והיום נמשך בידיוק באותה האווירה וכל השטויות שבדרך כלל הורסות לי את המצב רוח לי הזיזו לי ביומיים האלו. וגם המגן ביסודות העיצוב הלך לי מצוין למרות שיצאתי כמעט אחרונה אבל זה כי היה לי המון לכתוב... כל שאלה ושאלה, כל סעיף, הכל פירטתי בפירטי פרטים וזה בכלל לא היה קשה כי הכל עניין של הגיון.

ושאר היום גם עבר לי מצויין

וביום שישי בבוקר היתכוונתי ללכת לחפש עבודה אבל לא ממש היה לי כוח לצאת בחום ההוא החוצה וגם כי לא רציתי להיות יותר מידי עייפה בערב...

ודווקא היה ממש כייף בבית, השקט והכל

ויותר מאוחר היו לי כל מיני סידורים לקראת שבת \=

אבל כל זה דווקא הלך סבבה והיה די כייף =]

יותר מאוחר יצאתי החוצה בסביבות 8 בערב כדי לפגוש חברה שהגיעה מפתח תיקווה, ואז ב10 וחצי נסעתי לעשות על האש אבל מה.. בקושי הכרתי שם מישהו אבל סבבה היתחברתי דווקא די טוב והיה ממש כייף, עד ש.... לקראת 12 הכל נהרס

ומה הסיבה?

אמא, כמובן

איך לא?!

הרי זה יום שישי

אז צריך להרוס לי אותו... למה לא? \=

 

ב12 חזרתי הביתה..\= כשביום רגיל אם אני יוצאת אני חוזרת לקראת 12, וגם ביום שישי?:S

כמה שזה מדכא...

 

כל היומיים המעולים האלו נימחקו כאילו לא היו כלל

וכבר נימאס לי מכל ההרצאות של אמא שלי

אני מנסה להיות בת כמה שיותר טובה, אני עוזרת לה בכל מה שאני יכולה ואני משתדלת, באמת שאני משתדלת, והכל לשווא. אף אחד לא באמת מעריך את זה

ואני גם מנסה כמה שפחות לריב איתה כי אני מפחדת שיהיה לה עוד התקף לב ואני אפילו לא רוצה לחשוב על זה

אני מרגישה שאני פשוט קוברת את החיים שלי לאט לאט והכל בשבילה

ויתרתי על כל כך הרבה דברים שהיו חשובים לי

והכל בשבילה

אני מרגישה שהיא מצפה ממני לשלמות

אבל מה אני אעשה אני לא מושלמת

ואולי אני אפילו לא הבת שהיא היתה רוצה

ומה אני אעשה גם אני עושה טעויות

אני לא אומרת שזה בסדר

אבל לכל אחד מותר, כל אחד טועה מידי פעם

אז למה שאני לא אטעה? במה אני שונה? שאני הבת שלה? בגלל זה? \=

 

וימי שישי שזה אחד הימים היחידים שאני באמת יכולה לנוח גם זה לא מסתדר לי...

ולמה? כי אני באה ממשפחה מסורתית... זה כל כך משגע

ועוד זה שאתמול יצאתי בידיוק בכניסת שבת בכלל הטריף את אמא שלי

וככה זה כל פעם מחדש

וכבר ממש ממש נימאס לי

 

אוף איזה יום מעפן זה...

 

 

נכתב על ידי , 9/6/2007 18:52  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTheChaos אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על TheChaos ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)