סורי על העיכובים...
מחסור במוזה לא היה
אבל מחסור במצב רוח היה ובגדול!!
אבל זה לא אשמתכם שאני בדיכי אז אני אדכן בכל מקרה....
בפרק הקודם:
"בעוד שעה תפגשי אותי פה"
אוקיי...יש לי שעה להתארגן.
הלכתי למכולת ושחזרתי נכנסתי להתקלח...
התלבשתי יפה ואפילו שמתי קצת איפור..
ירדתי למטה וראיתי אותו מחכה לי.....
פרק #12:
"וואו! איזה יפייפיה" הוא אמר והתקרב אליי
נראה לי שהסמקתי אבל אני בטוחה שהרגשתי מאוד נבוכה!
"תודה...סתם זרקתי על עצמי משהו" שיקרתי, אני לא מרבה לשקר אבל פשוט לא רציתי שהוא ידע שהשקעתי יותר מידי בשבילו. אולי הוא עוד היה מתחיל לחשוב יותר מידי דברים...
"אני שמח שבאת"
"אני ידועה מאוד בסקרנותי"
"אה..אז את נפגשת איתי רק כי את סקרנית??" הוא נראה קצת מאוכזב
"לא לא....פשוט...סתם..עזוב..בוא נעשה רוורס.."
בקושי ניצלתי מזה...
"חח..אני בעד. וואו! איזה יפייפיה"הוא חזר על עצמו
"תודה...אז..למה רצית שאני אבוא?"לא שלטתי בסקרנותי
"חשבתי אולי את מכירה בית קפה קרוב ואז אפשר ללכת לדבר"
אני לא מאמינה. בן שרוצה לדבר! אני בשוק
"אממ..כן האמת שיש בו בית קפה קרוב...אפשר ללכת ברגל"
"על זה בניתי.."
"יש לך כ"כ הרבה על מה לדבר?"שאלתי בתדהמה
"לא ממש..אבל בתור בת אמור להיות לך לא?"
"לא!! לא כל הבנות רכלניות ופטפטניות!!"זה היה מעליב
"טוב סליחה..."
הלכנו לבית קפה של ריטה והוא סיפר לי על הבי"ס הישן שלו בראשון ואני סיפרתי לו על הבי"ס שלנו...
על החברות שלי, המשפחה וגם הוא.
הוא אמר שמחר הוא אמור להגיע לבי"ס ולהירשם עם אמא שלו, הוא שאל אותי באיזה כיתה אני כדי שישבצו אותנו יחד.
בערך ב-22:30 קלטנו שכבר חושך בחוץ והחלטנו לחזור לפני שההורים שלו יחליטו לדאוג, אחרי הכול..הוא חדש באזור.
למחרת שירדתי למטה כדי ללכת לבי"ס ראיתי אותו שוב יושב על החומה.
"זה כזה קטע שלך הא?"שאלתי
"מה?" הוא לא הבין
"לשבת על החומה...גם אתמול ככה נפגשנו"
"אהה..לא...פשוט...חיכיתי לך..."
"לי?"
"כן..אמא שלי הציעה שהיא תיקח אותנו לבי"ס ונלך לכיתה ובזמן שהיא תרשום אותי"
"אה....מגניב..אני תמיד הולכת ברגל..זה יהיה שינוי מרענן.. אבל..למה ישבת פה וחיכית? יכולת לצלצל באינטרקום והייתי יורדת"
"אני לא יודע את שם המשפחה שלך...."
"אהה..."
אמא שלי בדיוק יצאה מהביניין
"היי אמא"אמרתי
"היי..למה את פה? את עוד תאחרי! לוקח הרבה זמן להגיע לבי"ס לא?"
"כן..אבל אמא של דניאל מסיעה אותנו"
"אמא של מי?"
"שלי!" אמר דניאל וקפץ מהחומה. הוא הושיט את היד לכיוון אמא שלי
"דניאל..נעים מאוד. עברנו לגור פה אתמול ואני היום נרשם לבי"ס של מיכל אז אמא שלי אמרה שהיא תסיע אותנו"הוא אמר ולחץ לאמא שלי את היד
"סיגלית..נעים מאוד, טוב תסלחו לי אני צריכה ללכת לעבוד ואני עוד אפספס את האוטובוס. יום טוב שיהיה לכם ובהצלחה בבי"ס החדש" אמרה והלכה.
בדיוק שאמא שלי עברה את הפינה של הרחוב אמא של דניאל יצאה החוצה
"יאללה בואו. בוקר טוב מיכל אני ממש מצטערת שאין לי זמן להיכרות מעמיקה בואו תיכנו מהר לאוטו"
אמא של דניאל הייתה אישה קטנה ומתולתלת. היא נראתה נחמדה.
נסענו בערך 10 דק' בדממה. שהגענו לבי"ס הראיתי לאמא של דניאל איפה המזכירות ואני והוא הלכנו לכיתה.
אני גם ככה יושבת לבד רוב הזמן אלא אם לנוגה מתחשק לשבת לידי(מה שכמעט לא קורה כי אני נורא מפריעה לה ללמוד) אז אמרתי לו שישים את התיק לידי.
היינו הראשונים שהגיעו, ישבנו בכיתה ודיברנו אח"כ הגיעו כל שאר הילדים והתיישבו על השולחנות שלהם ודיברו עם חברים.
לא ראיתי את טל עדיין... רק שהיה צלצול ראיתי אותה רצה להיכנס לפני שהמורה תגיע. היא נכנסה לכיתה והתיישבה במקום שלה. יובל שישבה לידה מהר קמה משם ועברה לשבת ליד נוגה.
כולם ראו את זה ועל פי הבעת הפנים שלהם ראו שהם היו עושים בדיוק אותו דבר.
"מה הקטע עם הילדה הזאת?" שאל דניאל
"לא כדאי לך לדעת..."
"אבל אני רוצה"
"זה סיפור ארוך..אני אספור לך בהזדמנות..בוא רק נגיד שאתמול היא הייתה בערך הילדה הכי מקובלת בשכבה והרסתי לה את זה"
"וואו! מרשים."הוא חייך אליי
"תודה" חייכתי אליו בחזרה
"בוקר טוב תלמידים" מירי נכנסה לכיתה
"בוקר טוב"ענינו ביחד
"יש לנו היום תלמיד חדש בכיתה..איפה הוא?" היא חיפשה בעיניה"אוה הנה! קום בבקשה וספר על עצמך.." דניאל קם ואמר בביטחון"אני דניאל, עברתי לפה אתמול מראשון לציון אני אוהב לשמוע בעיקר רוק כמו גאנז אנד רוזס, לד זפלין ועוד..אממ..זהו נראה לי...אה! אני בכיתה הזאת רק בגלל מיכל אז תדעו בהמשך אם לחנוק אותה או להודות לה" אמר, קרץ לי והתיישב.
"יפה מאוד" אמרה מירי "יש למישהו שאלה לדניאל?"
"יש לך חברה?" שאלה טל. אררג! שונאת אותה
"אמ..."הוא התחיל להסמיק "לא אין לי אבל אני מקווה שפה אמצא אחת"לא ממש הסתכלתי עליו אבל ראיתי שהוא מסתכל אליי חלקית. חייכתי חיוך קטן כדי שלא יראו והוצאתי ציוד.
היום עבר דיי מהר... רוב ההפסקות התבזבזו בלהראות לדניאל את הבי"ס ולהכיר אותו לאנשים.
חזרנו הבייתה ברגל כי אמא של דניאל הלכה לחפש עבודה.
"טל הזאת לא כזאת נוראית"
"היא כן שמכירים אותה!"
"אז אני מעדיף לא להכיר אותה.."
לא השארתי ביותר מידי מתח כי..אתם יודעים..הרבה זמן לא עידכנתי וזה לא יפה.
מקווה שנהניתם מהפרק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
