בפרק הקודם:
"אני רוצה...אז...חברים?"
"כנראה שכן.."הוא אמר ונישק אותי נשיקה קטנה על השפתיים
חייכתי...
הלכנו לקנות ארטיקים,ישבנו על הדשא מחובקים והכול היה נראה לי כ"כ טוב...
חשתבי ששום דבר לא יכול להשתבש.
פתאום ראיתי את....
היום:
אני לא מאמינה!!!
הורדתי את היד של דניאל ממני ונעמדתי עם פה פעור...
"דין?!?!מה אתה עושה פה?"
הוא הסתובב והעלה חיוך על הפנים
"אתה לא גר בצד השני של ה'עיר' ?! מה אתה עושה פה?"
"באתי לחפש אותך...הגעתי אלייך הבייתה ואמרו לי שאת פה אז באתי"
"אותי? למה?"
"כי..."
הוא התקרב אליי והחזיק לי את היד
"נפרדתי מטל כי הבנתי שאני באמת באמת אוהב אותך ולא אכפת לי המעמד שלך..."
"סליחה?!? אתה לא חושב שקצת מאוחר מידי בשביל זה?!?...."
"אמרו לי פעם שבאהבה אמיתית זה אף פעם לא מאוחר מידי"
"אבל עכשיו מאוחר מידי" דניאל אמר פתאום והגיח מאחור
"סליחה? מה אתה מתערב?!?"
"תקשיב אחי, אני מבין שהיה לכם משהו בעבר אבל זהו, נגמר.
אני אוהב את מיכל ונראה לי שגם היא אותי ואנחנו חברים."
"מה?! כל כך מהר את מחליפה אותי?"
"1.זה ממש לא היה מהר 2.אתה החלפת אותי עוד לפני שזה בכלל נגמר אז אין לך זכות דיבור..."
"אני...זה לא...אבל.... אל תשחקי אותה תמימה עכשיו!"
"אני לא משחקת אותה תמימה! אני באמת אהבתי אותך ואתה הלכת ובגדת בי ובאמון שלי!"
"אתה יודעת מה...מילא החלפת אותי אבל בלוזר הזה?"
"למי אתה קורא לוזר?" דניאל ניסה להגן על עצמו...
"דין נראה לי שכדאי שתלך..."
"לא לפני שאני יעשה את זה..."
בשניה שהוא סיים את המשפט הוא העיף לדניאל אגרוף לעין,
דניאל לא וויתר והחזיר..
הם ממש התחילו ללכת מכות ודניאל העיף את דין על הרצפה
הם המשיכו להרביץ אחד לשני והתגלגלו כזה..כמו שרואים בסרטים!
הם נפלו לבריכה של הקטנים כשהראש של דין בתוך המים ודניאל בחוץ...
רצתי אליהם
"דניאל רד ממנו הוא לא נושם!"
דניאל זז ממנו ודין הרים את הראש מעל המים
"משוגע אחד..מה אתה מטביע אותי?!"דין התפרץ
"אתה הת..."
"מה-עשית?!"קול צווחני במיוחד עצר את דניאל..
"אוי לא..."אמרתי והסתובבתי
"גם את פה? איזה כיף..."
"סתמי כבר מיכל! דין אתה בסדר מאמי?"
טל רצה אליו ועזרה לו לקום
"עזבי אותי.."הוא אמר וניער אותה ממנו
"סליחה?!"היא אמרה בטון נעלב...
פתאום היא קלטה את דניאל יושב מתנשף בצד השני של הבריכה
"דנייייייייייייייייייייייייייייאל"היא צווחה
"אתה בסדר? יואו הוא כזה משוגע לפעמים..."
"כן אני בסדר" הוא אמר וקם
טל ניסתה לעזור לו אבל הוא הוריד את היד שלה ממנו והלך אליי
"אתה באמת בסדר?" שאלתי תוך כדי שהתרחקנו משם
"לא ממש..נראה לי שנקעתי את הרגל...פשוט לא ממש רציתי שטל תיהיה זאת שתטפל בי"הוא אמר מנסה להצחיק...
"שב פה אני כבר באה"
לקחתי את הארנק מהתיק ורצתי אל הקיוסק
חזרתי עם שני קרטיבים...
"אחד בשביל שתאכל ואחד לשים על הרגל...שלא יתנפח.."
"את ממש אחות כלבבי...D:"
"ואתה עושה פרצוף ממש כלבלבי..."
שנינו התחלנו לצחוק
"אוווץ'" הכאב של דניאל הפסיק את הצחוק שלנו...
מישהו בעט כדור ופגע לו בדיוק הרגל..
זה היה דין
"תגיד מה הקטע שלך?" דניאל אמר וקם
"נקמה אחרונה...אני מקווה שלמדת לקח.."
דניאל כבר התחיל להתקדם אליו שאני תפסתי לו את היד והושבתי אותו
"הוא לא שווה את זה"
"אבל את כן"
"אבל זה לא שווה שתחטוף פנס בעין בגללי..."
"אני אוהב אותך כל כך..."
הוא אמר ונישק אותי
"אוי כמה נחמד...זוג היונים שלנו מתמזמז פה על הדשא.."
"טל פשוט לכי מפה..זה נגמר..."
"שום דבר עוד לא נגמר..."
דניאל ואני חזרנו הבייתה...טוב, הוא לבית שלו ואני לשלי.
באותו ערב הלכתי לפיזיותרפיה שהייתי אמורה לעשות ובכלל לא הלכתי...
למחרת היה הבוקר בו התחלתי לספר לכם את הסיפור שלי....
זהו!
נגמר...
עכשיו יש לכם כמה אופציות...
1. שאני אמשיך את הסיפור הזה בעלילה הרגילה ושיתרחש היפור סביב זה שטל אמרה שכלום עוד לא נגמר
2.אני אמשיך את הסיפור הזה ומיכל תחקור איך למנהלת יש כ"כ הרבה כסף(תסתכלו בפרקים הראשונים אם אתם לא זוכרים למה אני מתכוונת)
3.אני אתחיל סיפור חדש לגמרי...
תגיבו מה שאתם רוצים ואני מקווה שנהניתם מהסיפור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
