בפרק הקודם:

"רק שאני איתך אני יכול לשכוח ממנה"

"בן אני מצטערת אבל אני עם מייקל..והוא החבר הכי טוב שלך"

"אני יודע, אני לא יכול לעשות לו את זה"

"אני מקווה שתמצא מישהי אחרת"

"גם אני..אבל אני חייב לעשות משהו לפני"

"ומה זה?"

"את זה"

הוא אמר ונישק אותי.

לא התנגדתי..אני לא יודעת למה.

באותו רגע הרגשתי בדיוק מה שהרגשתי בזמן הנשיקה עם מייקל..מה קורה לי?!?

דלת החדר נפתחה

בן ואני התנתקנו אחד מהשני הכי מהר שיכולנו אבל כנראה שזה לא היה מהר מספיק..

"מצטער הייתי צריך לדפוק"תום עמד בדלת, נבוך מאוד.

הוא יצא מהר מהחדר וסגר אחריו את הדלת

"תום.."יצאתי מהר מהחדר אבל הוא רץ משם וכבר לא שמע אותי

"שירה חכי רגע" בן יצא מהחדר ולא ראה שאני עומדת שם אז הוא נתקע בי ושנינו נפלנו על הרצפה.

הוא ניסה לצחוק אבל ברגע שהוא הסתכל עליי הוא השתתק

"פשוט תשכח שזה קרה..אני לא יכולה לעשות את זה למייקל"

"פשוט תשכחי שזה קרה..אני לא יכול לעשות את זה למייקל"

שנינו אמרנו באותו זמן.

"זה פשוט לא יכול להתקיים, אני אוהבת את מייקל והוא אותי ואני לא רוצה להרוס את זה"

"את או..או..אוהבת..אותי..?"נשמע קול מאחורי

הסתובבתי מהר וראיתי את מייקל עומד שם

"אני..."גימגמתי והשפלתי את המבט.

למה אמרתי את זה?! אני לא באמת אוהבת אותו! או..שכן?

"כן או לא? זו שאלה פשוטה"מייקל דרש לדעת

"אני...זאת בכלל לא שאלה פשוטה! אני לא יודעת מה זאת אהבה אוקיי? אהבה זה דבר חזק מאוד שילדים בגילנו בכלל לא מבינים אותו! אהבה בגילנו זה דבר חולף ובא"

"את עדיין לא עונה לי על השאלה שירה..כן או לא?"מייקל נראה שבור

"אני..לא..מצטערת.."ודימעה זלגה מעיני

"זה בסדר...אז מה נעשה עכשיו? את רוצה להמשיך בקשר?"מייקל נראה כאילו גם הוא עמד לבכות.

"לא. אתה צריך למצוא מישהי שבאמת תאהב אותך. אני אבקש מחווה שתעביר אותי חדר"

"את לא צריכה לעשות את זה..אין לך חברות בחדרים אחרים..לי יש. אני אבקש מחווה שתעביר אותי"

"מייקל לא,אני אמצא חברות חדשות, זאת לא הבעיה"אמרתי והסתכלתי על בן

"אני אלך אלייה עכשיו" קמתי והלכתי

"למה היא הסתכלה עלייך ככה אחי?"מייקל שאל את בן, מבולבל.

"עזוב בנאדם..עדיף שלא תדע"מייקל עזר לו לקום והם נכנסו לחדר

"חווה?"פתחתי את דלת המשרד שלה תוך כדי שאלה

"כן יבוא"נשמע הקול הצפצפני הקבוע שלה

נכנסתי אל המשרד והיא סימנה לי להתיישב על אחד הכיסאות

"הייתי רוצה לדעת אם אני יכולה לעבור חדר"

"למה? יש בעיות עם השותפים שלך?"

"הבעיה היא לא בהם, הם ממש מקסימים. הבעיה היא איתי"

היא הסתכלה עליי במין מבט של סימן שאלה וראיתי שהיא רוצה לשאול משהו..אבל היא שתקה ופשוט תיקתקה במחשב.

"יש מקום אחד פנוי בחדר עם נערה הגדולה ממך בשנה ונער בגילך. זה בסדר?"

"אני חושבת שכן"

"טוב, לכי תארזי אני אלך להודיע להם ואבוא לאסוף אותך מחדרך בעוד 10 דק' "

"אוקיי"

יצאתי מהמשרד של חוה וחזרתי אל החדר.

הבנים ישבו מהופנטים מול המסך ושיחקו בסוני

שהם ראו שנכנסתי הם עצרו את המשחק והסתכלו עליי במבט תוהה

"אני עוברת חדר. אני עוד לא יודעת איזה מספר.חווה באה עוד 10 דק' ואני צריכה לארוז את הדברים"

הבנים השפילו את המבט וחזרו לשחק, הפעם הרבה יותר לאט.

נשמעה דפיקה בדלת ומיד אח"כ הדלת נפתחה.

"את מוכנה?"חווה שאלה

סימנתי לה 'כן' עם הראש וגררתי אחרי את המזוודה.

לא רציתי להסתכל אחורה אל הבנים אבל שמעתי אותם מזיזים את הכיסאות

יצאתי וחווה סגרה אחריי את הדלת

הלכנו לבניין אחר לחלוטין מהביניין שהייתי בו עד עכשיו.

הקירות היו צבועים בצבע אחיד. בלי גרפיטי,בלי קישקושים.

צבע קרם דהוי כזה..אבל על הדלתות היו ציורים!

לא משנה..אין לי כוח לתאר את הדלתות כי זה לא באמת מה שעיניין אותי באותו הרגע.

חווה נעמדה מול דלת אשר המספרים 847 נכתבו עליה ומסביבם סמלי אנרכיה.

היא דפקה בדלת ומייד פתחה אותה, על אחת המיטות ישבה נערה לבושה בשחור עם אוזניות מחוברות לMP4 באוזנייה ובמיטה השניה ישב...

"תום?!"

זהו...זה הפרק להיום.

נהניתם? ספרו לחברים.

לא נהניתם?  טוסו מפה ואל תחזרו!

תודה לענבליק שקצת הציפה בתגובות כדי לקבל את הפרק הזה(רק שיהיה ברור-מעכשיו זה לא יתקבל יותר)

ואני מקווה שאהבתם את הפרק הזה כי בזמן האחרון יש לי בעיה..

אני לא מצליחה להתרכז.

ניסיתי לקרוא ספר ואיבדתי עיניין וריכוז,

ניסיתי לראות טלווזיה ואיבדתי ריכוז בפרק,

דיברתי בטלפון ובאמצע נדדתי למקומות אחרים..

הכנתי צמיד ועזבתי את זה באמצע.

אני מקווה שהייתי מספיק מפוקסת בפרק הזה.

אם הוא יצא מבולגן מידי תודיעו לי

עריכה: 13.8 10:42

הוספתי עוד שירים לפוסט למטה..

אתם מוזמנים להסתכל