פרק 8:

"שירה?!" תום התחיל להשתעל ולהיחנק

השותפה שלו מהר זינקה לכיוון שלו וטפחה לו על הגב בזמן שאני עמדתי חסרת אונים ומבולבלת.

"אני רואה שאתם כבר מכירים" אמרה חווה "אז אני אשאיר אותך לבד"

חווה אמרה והלכה.

"אז את השותפה החדשה שלנו?" הנערה אמרה

"כן, אני שירה" הושטתי את היד ללחיצה מסיבה שממש לא ברורה לי

היא הסתכלה לי על היד בזלזול וחרחרה "שיהיה, אני לורה"

היא הסתובבה וחזרה להישכב במיטה שלה.

"אם את רוצה את יכולה לישון פה" תום אמר והצביע על מיטה הקרובה למיטתו

"תודה"

"אני צריך לדבר איתך שתסיימי לפרוק את הדברים"

"אני מעדיפה שנדבר לפני"

הוא הנהן וסימן לי לצאת החוצה.

החדר של תום ושל לורה היה שונה מהחדר של מייקל ובן, היו לו שתי דלתות נוספות חוץ מזאת של הכניסה, אחת של חדר האמבטיה ואחת למאין מרפסת קטנה כזאת. יצאנו אל המרפסת.

"מייקל ואני נפרדנו"

"אני יכול להבין למה..בן סיפר לו?"

"לא"

"אז..?"

"זאת הייתה החלטה משותפת...בערך.."

"אז את כבר לא אוהבת אותו?"

"כבר אמרתי לך שאני לא אוהבת אותו"

"ובן?"

"מה איתו?"

"אותו את אוהבת?"

"לא"

"אז למה את הולכת ומתנשקת עם כל אחד?! את פה פחות משבוע וכבר רצות עלייך שמועות מפה עד לניו יורק! את בכלל מבינה מה את עושה?! את פוגעת ברגשות של אנשים ובעצמך...."

תום המשיך לדבר אבל לא הייתי מרוכזת בדברים שלו. כל מה שחשבתי עליו זה 'וואו תום חמוד שהוא כועס'ו'הייתי מנשקת אותו עכשיו' וגם 'אוף שישתוק כבר וינשק אותי'

"את בכלל מקשיבה לי?!"תום קטע את המחשבות שלי

"בטח..אמרת שאני פוגעת באנשים..ואני יודעת את זה אבל אתה לא מבין שאני לא עושה את זה בכוונה"

השתתקתי לרגע ותום הסתכל עליי צמא להמשך "אז..?"

"אני לא יכולה לשלוט בכל דבר שאני עושה..אני מנסה להיות מושלמת ולרצות את כולם אבל אני פשוט לא יכולה! אמא שלי מצפה ממני לדברים והחברים שלי מצפים ממני לדברים ואני פשוט לא יכולה לעשות הכול! וגם פה...פה מצפים ממני להיות מלאכית ולהצליח בלימודים" דמעות התחילו לזלוג לי על הלחיים "ומצפים ממני להתנהג יפה לכולם ולמצוא חברים חדשים ואני לא מסוגלת!" נפלתי על הברכיים מחולשה פתאומית, תום מהר התיישב גם הוא על הברכיים והחזיק אותי.

הרגשתי כ"כ בטוחה בזרועותיו..הרגשתי מוגנת..הרגשתי שסוף סוף אני יכולה לאהוב מישהו.

המישהו הזה הוא תום.

בפנימייה הזאת הכול קרה לי כ"כ מהר ומשום מה עם תום הכול הרגיש לי איטי והגיוני.

יכול להיות שאני...מתאהבת בתום?

הסתכלתי לו לעיניים וראיתי שהוא מבין אותי, הוא ניגב את הדמעות ופשוט חיבק אותי, חיבוק חזק ואוהב. התחבקנו ככה על הרצפה במשך חמש דק' בערך ולא אמרנו מילה.

תום התחיל להרפות מהחיבוק.

"אני חושב שאני מתאהב בך.."

"בפעם הראשונה בחיי-אני מרגישה אותו דבר"

"מה..מה..מ..מה..מה אמרת?"

"מה ששמעת..אני חושבת שאני מתאהבת בך"

"אבל לא אמרת ש.."

"אמרתי" קטעתי אותו "בגלל זה אני לא בטוחה בכלום. אני מעדיפה שעוד לא נעשה עם זה משהו כדי שלא תפגע. אתה חשוב לי ואני לא רוצה לראות אותך נפגע ובטח שלא בגללי"

"זה בסדר. אני מבין" הוא אמר תוך כדי שהוא מתרומם

"אני הולך לחשוב קצת..תפרקי את הדברים שלך בינתיים"

נכנסתי לחדר והתחלתי לפרוק את הדברים

"אז מה הסיפור שלכם?"לורה שאלה פתאום

"מה?"לא הבנתי

"את ותום..אתם חברים או משהו?"

"לא..סתם ידידים.."

"אה הא" היא אמרה בטון לא מאמין

"באמת"

"בסדר..משתגידי"

משכתי בכתפיי והמשכתי לפרוק

"את יודעת..לורה זה לא השם האמיתי שלי"

"וואלה?"בדיוק סיימתי לפרוק אז הלכתי והתיישבתי על המיטה שלי

"כה. ההורים שלי קראו לי חמוטל"

"חח" גחחתי לעצמי כדי לא להעליב אותה

"אני מסכימה איתך..בגלל זה שיניתי את השם"

"אבל את עוד לא בת 18"

"נכון..כל מי שמכיר אותי קורא לי לורה כי ככה אני מציגה את עצמי ובגיל 18 אני אשנה את זה רשמית ואז גם ההורים שלי יהיו מוכרחים לקרוא לי לורה"

"למה דווקא לורה?"

"היתה לי שכנה שקראו לה לורה, הערצתי אותה, היא הייתה כמו אלוהים בשבילי"

"והיא יודעת שאת קוראת לעצמך על שמה?"

"כה היא אפילו חשבה שזה 'חמוד' במילים שלה. היא הכינה לי שרשרת"היא הוציאה מחולצתה שרשרת עם חוט דק וכסוף שעליו תליון עם השם 'לורה'.

"שרשרת יפה"

"תודה..היא אמרה שזה עלה דיי הרבה אבל לא אכפת לה כי היא אוהבת אותי"

"חח..נחמד מצידה"

לפתע הדלת נפתחה ברעש גדול.

שתינו הסתכלנו על הדלת בתדהמה

תום עמד שם עם פנס בעין ואף מדמם,שתינו קמנו אליו מהר

"תום מה קרה?!"שאלנו שתינו

"הלכתי להסתובב בפנימייה ומייקל ראה אותי, הוא אמר שהוא ראה אותנו.."הוא הסתכל עליי "מתנשקים. ניסיתי להסביר לו שזה לא נכון ושזה לא מה שהיה אבל הוא לא האמין והרביץ לי"

"אז כן יש ביניכם משהו" לורה הסתכלה עליי מופתעת

"הוא הרגע אמר שלא..את לא מקשיבה?!"עניתי לה בעצבים

"רגע..ואז מה עשית?"שאלתי את תום

"רצתי משם..כלומר..צלעתי..אבל צלעתי הכי מהר שיכולתי ובאתי לפה"

"זה אומר ש.."

הדלת נפתחה בבום גדול ומייקל עמד שם מתנשם ומתנשף

"מייקל זה באמת לא מה שאתה חושב" תום התכווץ לצורת כדור כמו קיפוד מפוחד

"אל תזיין לי ת'שכל תום"

"מייקל"

הוא הסתובב פתאום אליי וקלט שגם אני בחדר

"שירה..למה נפרדת ממני? בשבילו?"

"לא מייקל, באמת שלא היה בינינו שומדבר! רק התחבקנו!"שמתי יד על הלב

"אני..זה..לא..פשוט..חשבתי..ו.." מייקל היה מבולבל מאוד ויצא מהחדר בריצה

"אני כ"כ מצטערת" אמרתי לתום והתחלתי לבכות

"זה לא אשמתך.."תום ניסה לנחם אותי.

הוא חיבק אותי ונתן לי נשיקה קטנה על השפתיים ורצה לפתח את זה למשהו יותר גדול מזה. הפניתי את הראש הצידה כדי להתחמק ממנו וראיתי את מייקל עומד בדלת

"גם עכשיו לא היה ביניכם כלום?!?"

הוא התקרב אליי

"את חתיכת כלבה שקרנית!"

"מייקל היא לא אשמה, אני נישקתי אותה והיא הפנתה את הראש" תום קם מהמיטה והתייצב מול מייקל

"תשתוק גרמת מספיק נזק"מייקל אמר לתום והעיף אותו לרצפה באגרוף.

תום נפל על הרצפה וראשו נחבט בקיר, הוא ניסה לזוז אבל צנח בפתאומיות.

תום, התעלף.

אין יותר מידי מתח נכון?

הפרק בפונט אחר כי כתבתי אותו בוורד והעברתי לפה.

אתם תחיו עם זה נכון?

מקווה שאהבתם.

עריכה: 17.8 1:09

קראתי עכשיו את הפרק ושמתי לב להרבה שגיאות הקלדה אז תיקנתי אותן ומי שכבר קרא את הפרק מוזמן לקרוא אותו שוב ואולי הוא יהיה לו יותר ברור עכשיו.

ומי שלא..טוב.. שיהנה מהגרסה המשופרת.