שוב אין לי הרבה זמן אבל אני אעשה מה שאני יכולה..

בפרק הקודם:

הצד של לורה:

אחרי השיחה עם תום ושירה יצאתי החוצה להסתובב קצת בפנימייה.

הסתכלתי על הרצפה ולא שמתי לב לאן אני הולכת, נתקעתי במישהו ושנינו עפנו על הרצפה.

"מצטערת לא ראיתי לאן אני הולכת"אמרתי במבוכה והרמתי את הראש

"גם אני מצטער לא הייתי מרוכז כ"כ"

הרמתי את הראש וראיתי שזה..

פרק 14 חלק ב':

"לורה..היי..וואו..אמ.אני מצטער.."

"בן, זה בסדר"

הוא קם והושיט את היד כדי למשוך אותי, רעדתי קצת, גם כי היה כבר קר בחוץ וגם התרגשתי

הוא משך אותי ועמדנו נבוכים אחד מול השני

"את ממש רועדת, אולי כדאי שתיכנסי לחדר"הוא הציע

"אני אחזור לשם אחר כך..אני צריכה לנשום קצת אוויר"

"את רוצה חֶברה?"

"בטח..למה לא?

הוא הוריד את הסווצ'ר שלו ונתן לי אותו"תלבשי, שלא יהיה לך קר"

"אבל לך יהיה קר"

"לא קר לי, אני בסדר, באמת. תלבשי שלא תתקררי"

לבשתי את הסווצ'ר שלו, הוא היה גדול כזה, בצבע חום ועם סמל של TNT עליו.

"בואי.."הוא תפס לי את היד ורצנו

הגענו לאזור בי"הס עצמו והתיישבנו ליד אחד הקירות מתנשפים

"התחממתְ?"

"כן..קצת"

"יופי"

למרות שקצת התחממתי עדיין רעדתי

"לא התחממת."

"התחממתי..כנראה שלא מספיק" אמרתי במבוכה

"בואי" הפעם לא רצנו אחרי שהוא אמר 'בואי' אלא הוא שם מסביבי את ידו ונצמד אליי

"אני מקווה שזה יחמם אותך" הוא אמר ואני הרגשתי שאני נמסה

דיברנו על כלום. סתם על הבי"ס, החברים שלנו, המשפחה.

"איך זה שעוד אף פעם לא דיברנו?"

"לא יודעת"

"תמיד נראית לי נחמדה ואף פעם לא הסתכלת עליי ולא ידעתי איך לגשת לדבר איתך"

"אֶהה.." זה לא נכון, אני כל הזמן מסתכלת עליו, הוא פשוט לא רואה את זה.. כשהוא מסתכל לכיוון שלי אני מהר מפנה את המבט

"חוץ מפעם אחת שהסתכלתי עלייך וראיתי שבדיוק הפנית את הראש"

"אממ...אולי..לא זוכרת"

"מצטער, אני מציק וחופר"

"לא..אתה לא..באמת שלא"

"חח אני כן"

ואז הייתה שתיקה. אחרי כמה זמן הנחתי את הראש שלי על הכתף שלו ועדיין שתקנו

"יש לך מושג מה השעה?"הוא שבר את השתיקה

"כן"הסתכלתי על השעון"שבע וחצי"

"אה..אוקיי"

חזרנו לשתוק, אבל הראש שלי לא היה עליו כי הרמתי אותו כדי להסתכל על השעון. נשארנו רק מחובקים.

הוא שחרר את היד שחיבקה אותי, לא רציתי שהוא יעזוב. הסתכלתי עליו רק עם העיניים לראות מה הוא מתכוון לעשות. הוא חייך חצי חיוך ועם היד שחיבקה אותי הוא כיוון את ראשי ושם אותו על הכתף שלו, התחלנו לצחוק והוא החזיר את היד שלו סביבי.

שתקנו שוב למשך המון זמן.

הרגשתי שהוא מסתכל עליי אז הרמתי את הראש והסתכלתי עליו, הוא חייך חצי חיוך שהעיניים שלנו נפגשו וקירב את ראשו אליי, לאט לאט התקרבנו אחד אל השני, השפתיים שלנו נגעו-לא נגעו אחת בשניה

"בן?...בן!" מישהו צעק ובן התרחק ממני

הסתכלנו לכיוון מקור הצעקה ומייקל עמד שם וקרא לו, בן הסתכל עליי במבט שואל

"לך אליו"אמרתי בחוסר רצון

"נדבר יותר מאוחר..תחזירי לי את הסווצ'ר אח"כ"הוא אמר ורץ אל מייקל.

חזרתי לחדר עם חיוך מרוח על הפנים.

מתמקד בעיקר בלורה.

אין מתח. לא בא לי שיהיה מתח. החלטתי שאני לא אוהבת מתח.

(אבל אני אוהבת תגובות. מאוד אוהבת תגובות)

בסוף כן היה לי זמן