בפרק הקודם:
הימים חלפו לאט לאט ולא קרה משהו מיוחד.
לורה ואני החלטנו שלא לספר לתום על מה שקרה בחופש..עד יום אחד שפשוט לא הייתה לנו ברירה..
פרק 20:
באיזה יום ראשון אחד חזרנו מיום לימודים ארוווווך מאוד וכולנו היינו שפוכים מעייפות, כשנכנסנו לחדר ראינו את חן שם, מעיף ומרסק את מראת האיפור של לורה.
"מה אתה חושב שאתה עושה?!?" לורה צרחה עליו
"מסיים את מה שלא סיימתי בפעם שעברה" חן הסתכל עליה וראו את הכעס בעיניו, הוא הסתכל עליה למס' שניות ואח"כ המשיך להשמיד את החדר
"מזתומרת לא סיימת בפעם שעברה?!"תום התפרץ ואחרי שחן לא ענה לא הוא הסתכל עליי ועל לורה
"על מה הוא??..."הוא לא ידע מה לומר
"הוא היה פה בחופש סוכות והעיף את כל הארון של שירה, הייתה לו התפרצות עצבים עליי בגלל בן" לורה הסבירה והשפילה את מבטה
"ואיך לא סיפרתן לי את זה עד עכשיו?" הוא אמר סיפרתן אבל הסתכל רק עליי
"אנחנו..אהה...אמממ"התחלתי לגמגם
"אני אמרתי לה לא לספר לך, לא היית צריך לדעת מזה"לורה שוב הסבירה
"אבל.."תום התחיל להגיד כש...
בום ענק נשמע לפתע, וכולנו הפסקנו להתעסק בשיחה והסתכלנו אל תוך החדר, חן שבר את כל רגלי הכיסא שעמד בפינה כשהטיח אותו ברצפה.
"דיי כבר! מה אתה עושה?! מה הבעיה שלך?!" לורה צרחה עליו וכשהתחילה להתקדם אליו תפסתי לה את היד ומשכתי אותה אחורה.
היא הסתכלה עליי במבט שואל "שחכת מה קרה בפעם שעברה שניסית לעצור אותו?" הזכרתי לה והיא עיוותה את הפנים כאילו נזכרת במשהו ממש לא נעים והתחילה להעביר את היד על הצלע שלה
"הוא הרביץ לך?!?!?!?!?!" תום כנראה ראה את הבעות הפנים של לורה
"לא..כאילו.. כן, אבל זה היה בטעות" לורה ניסתה להגן על חן למרות שפגע בה.
"דיי נמאס לי" תום אמר בהחלטיות, הוא זרק את התיק על הרצפה ותפס את חן מאחור באחיזת בריח מוזרה, חן ניסה להשתחרר ולא הצליח, הוא נאבק ונאבק עד שלבסוף נכנע לתום, תום העיף אותו על הרצפה ונעמד מעליו
"אתה מוכן להסביר מה הבעיה שלך?" תום ממש כעס
"ה...."הוא לא מצא את המילה"הזאת שאמא שלי טוענת שאחותי התנשקה עם הדביל ההוא"חן רתח
"ו..? אז מה? אתה אף פעם לא התנשקת עם חברה שלך?"תום נרגע קצת
"אני כן אבל...אבל..."הוא התחיל להתבלבל ולגמגם
"אבל מה?!"תום שוב התרגז
"אין אבל בסדר?! שמעתי אנשים מדברים עליה והתעצבנתי"חן צעק עליו חזרה וניסה לקום אבל תום דחף אותו חזרה לרצפה
"אז למה לא הלכת ושמדת להם את החדר?! אתה מנסה להגן על אחותך אבל הורס לה את החדר?!"
"אני.. לא יודע"
"דיי תום, תעזוב אותו" לורה תהערבה בשיחה
תום הוריד ממנו את הרגל וחן קם, הוא הסתכל ללורה בעיניים והמבט שהיה לו קודם התחלף במבט מתנצל, לורה חייכה אליו והוא יצא מחדר ורץ אל החדר שלו.
"מי עכשיו יסדר את כל זה?" תום התעצבן על כך שנתן לו ללכת
"אני" לורה אמרה בכניעה
"הוא לא בן ערובה, לא יכולת להחזיק אותו פה" פניתי אל תום ואני ולורה התחלנו לסדר את החדר.
לקח לנו בערך שלוש שעות לסדר הכול ולנקות אבל סיימנו בדיוק בזמן לארוחת ערב.
כל הזמן הזה תום לא היה בחדר ולא כ"כ התעניינו איפה הוא, כשהלכנו לחדר אוכל חיפשנו אותו אבל לא מצאנו.
סיימנו לאכול וחזרנו לחדר, תום היה שם וניגב דם מהאף, הוא ניסה להסתיר את זה אבל כבר שמנו לב..
"מה קרה לך?"רצתי אליו וניסיתי לבדוק
"כלום.. עזבי" הוא הרחיק אותי ממנו
"נו תום אני דואגת לך, מה קרה?"
"סתם.. יצאתי מהחדר כשסידרתן והלכתי לחדר מחשבים, כשהלכתי לארוחת ערב חן ראה אותי והחליט להחזיר לי"
"אוי לא נכון.. אני אהרוג אותו" לורה התעצבנה
"אל תעשי שומדבר! אנחנו פיטים" תום ישר קפץ
"פיטים בתחת שלי, אני הולכת לדבר עם רוני" היא יצאה מהחדר וטרקה את הדלת מאחוריה בכעס
"ורוני היא..?" שאלתי את תום
"אחותה התאומה, זוכרת שאמרתי לך?"
"אה גם היא פה? חח איחוד משפחתי"
"זה לא מצחיק שירה, המצב שלהם בבית ממש קשה"
"מה המצב שלהם בבית באמת?"
"מה? היא אף פעם לא סיפרה לך?"
סימנתי לא עם הראש
"אבא שלהם בכלא ואמא שלהם בחובות גדולים מאוד לבנק"
"אז איך הם יכולים להרשות לעצמם ללמוד פה?"
"דודה שלהם מממנת את השהות שלהם פה, אמא שלהם בטוחה שהלימודים בחינם"
"ולמה"
"למה דודה שלהם לא משלמת את החוב?"תום קטע אותי "אמא שלהם לא רוצה לקחה ממנה 'נדבה' ובגלל זה גם את שכר הלימודים פה הם שומרים בסוד"
"וואו.. לא היה לי מושג"
"הם לא מדברים על זה הרבה"
תום ניגש אל המראה בחדר האמבטיה ובחן את מצב האף שלו
"אתה חושב שהוא שבור?"
"לא.. סתם היובש יחד עם המכה גרמו לדימום"
תום ואני המשכנו לדבר סתם ואחרי חצי שעה בערך לורה נכנסה לחדר עם דמעות בעיניה.
"מה קרה?!?" שנינו קמנו אליה
"רוני לא כל כך עזרה לי.. מסתבר שחן עשה גם לה סצנות כאלה"
"ו...? מה היא עשתה עם זה?" התעניינתי
"כלום, היא אומרת שהוא האח הגדול שלנו ואנחנו צריכות להבין אותו"
"אז זהו? ככה זה עומד להישאר? הוא מתעצבן, הורס לכן את החדר ואתן לא תעשו עם זה משהו"תום הצטרף
"נראה לך?! אני לא כמו רוני, מחר אני אדבר עם שרון"
"שרון?" שאלנו שנינו
"דודה שלי"
הלכנו לישון מודאגים ובבוקר לורה התקשרה לשרון ושמה על ספיקר כדי שנוכל גם אנחנו לשמוע
"היי מתוקה מה שלומך?"
"לא כל כך טוב האמת, את יכולה לדבר או שאני מפריעה?"
"את לא מפריעה, אני תמיד זמינה בשבילך. מה? יש בעיות עם התשלומים לפנימייה? אני בטוחה ששילמתי ה.."
"לא לא.. אין בעיות עם התשלומים"לורה קטעה אותה"יש בעיות עם חן"
"אוי לא נכון.. מה עכשיו הוא עשה?"
"הוא חטף התקף עצבים והרס לי את החדר,פעמיים" לורה התחילה לבכות
"ומה עם רוני?"
"גם לה הוא עושה את זה, אבל היא לא רוצה לעשות משהו.. שרון אני באמת שלא יודעת מה לעשות" ללורה כבר בקושי נשאר קול, חיבקתי אותה וניסתי להרגיע אותה
"תקשיבי מאמי, אני נכנסת עכשיו לישיבה, כשהיא תסתיים אני אבוא לפנימייה ונטפל בהכול"
"אוקי.."לורה משכה באפה"תודה שרון"
"בבקשה, נדבר אח"כ?"
"אה הא"
הן ניתקו ולורה נשמה לרווחה.
"יאללה אתם באים לחדר אוכל?" היא שאלה
"את תהיי בסדר?" תום ענה לה
"כן, בטח"
"אז בואו"
בצהריים שרון הגיעה, היא ולורה הלכו לחדר של חן ולורה לא הרשתה לי ולתום לבוא.
אחרי שעה וחצי בערך היא חזרה לחדר עם.....
זהו, זה הפרק.
נראלי יצא דיי ארוך לא?
מקווה שאהבתם.
יצא לי 2 עמודים בוורד בכתב דיי קטן.
לאנונימי/ת מהתגובות-
הפעם יש מתח לא? בקטנה..?
ו...מי את/ה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
