פילבוקס

לפרק הקודם לחץ כאן.

מוקי התפרץ לדירה כרוח סערה בדיוק כשבועז רכב ליקי על הזין, שם על הספה בסלון. מעוצמת האגרוף, הועף יקי מהספה וגם בועז נפל ארצה, שניהם בבליל של ידיים ורגליים. מוקי הזועם פנה לטפל בבועז, שלגביו היו לו תוכניות אחרות שהושפעו מהזקפה המתעוררת במכנסיו, אבל אז להפתעתו הרגיש במשהו שחובט בראשו. בניצוץ ההכרה אחרון שלו הבחין שזה היה העציץ החדש שלהם, אבל אז כיסתה אותו העלטה.

צלצול הפעמון בדלת העיר את מוקי מעלפונו. יקי ובועז כבר לא נראו בסביבה והבית היה אפל וריק. הוא הרים את מכנסיו המופשלות בעודו תוהה מתי בכלל הפשיל אותם ולמה, וניגש אל הדלת. כשפתח, הופתע לראות שם את לבנה, אוחזת בחוזקה בעדי, בנו הבכור.

"מה קורה פה? לבנה? עדי?" שאל מוקי.

"תראה איזה פרח חדש הנץ לנו בגינה הערב" אמרה לבנה, "גם אותו היית עושה? אה מוקי?"

את מטורפת לבנה? זה הבן שלי!" ענה מוקי והביט במבט הבוהה של עדי, שנראה דלוק באופן רציני ביותר.

"כן, אני יודעת. הוא הסתובב בכל הגן וחיפש אותך הלילה. לכל מי שפגש טרח לספר שהוא הבן שלך. ניסיתי לשכנע אותו שיעזוב, שאתה לא תגיע לפה היום כבר, אבל הוא התעקש.  אמר לי שהוא אוהב במיוחד מבוגרים ושהיום הוא יעשה את זה בפעם הראשונה עם אבא שלו או עם מישהו מבוגר כמוהו."

"איתי? מה הוא חיפש אותי בגן כדי שאני אזיין אותו? הוא השתגע? הרי אני אבא שלו".

"לא יודעת, מוקי, הוא נראה לי דלוק מאוד, לקח משהו כנראה. ניסיתי לעצור את הזאבים הללו בגן, בשבילך מוקי, אבל מה אני לבנה כבר יכולה לעשות נגד כולם יחד? קנאה. הם מקנאים בך, בזין הגדול שלך ובהצלחה שלך עם צעירים. חגגו עליו שם כמה מבוגרים היום בגן ונהנו במיוחד שכשהוא גמר הוא צעק 'כן, כן, אבא, זיין אותי, תן לי את הזין הגדול שלך...' מסכן עדי. בהתחלה הוא רצה את זה אבל אחר כך יכולתי לשמוע שכואב לו, שהוא כבר רוצה שיניחו לו, אבל לא. עוד ועוד הם באו וטחנו אותו. סמרטוט הם עשו ממנו חצי לילה."

"מהבן שלי? מי אלה לבנה? תגידי לי מי הם ואני אחנוק אותם במו ידי..."

"אין לך מה ללכת ולנקום. אני לא מאתמול בגן, מוקי. זה הגן ואלה החוקים שלו. אתה לא עשית אותו דבר? מי שלא מוצא בעיניו יכול לא להכנס לשם בכלל. אז הנה עוד פרח עדין שהנץ לו בגינה ומישהו הרס לו את החיים. ידעת שהוא היה בתול עד היום, הבן הזה שלך?"

"לא... בכלל לא ידעתי שהוא הומו אפילו... למה, עדי? למה?" אמר מוקי בהבעת עצב עמוק, כשלפתע הניח את ידו על החזה והתמוטט.

"יתגדל ויתקדש שמי רבא..." קרא עדי בקול רועד על קברו של אביו ביום השלושים למותו. רק הוא, בנו הבכור של מוקי טרח להגיע ללוויה ולאזכרה. הוא היה בן ארבע עשרה כשהוריו התגרשו לפני כשמונה שנים ותמיד העריץ את האדמה שאביו דרך עליה, אותה אדמה שעכשיו היה טמון בה לנצח. שלושת  אחיו הצעירים יותר לא טרחו להגיע ללוויה ולא ליום השלושים. הם התנכרו לאביו מיום שהחליט שהוא אוהב יותר בנים והתגרש מאימם והמשיכו להתנכר לאביהם גם לאחר מותו. גם היא, גרושתו של מוקי ואם ילדיו לא היתה שם. גם לא עשרות מאהביו ומאות ידידיו. מסע ההלוויה לפני חודש היה עצוב עקב מיעוט המשתתפים ואילו האזכרה וגילוי המצבה ביום השלושים היה עצוב עוד יותר. להשלמת המנין נאלצו מוקיריו המעטים של מוקי לבקש טובה ממבקרים אחרים שהגיעו לבית העלמין באותו אחר צהריים של חורף.

מלבד אותם משלימי מנין, רק ארבעה עמדו שם במיוחד בשביל מוקי. אחד מהם היה לבנה העטויה בצעיף שחור ומבכה את עלומיה האבודים לא פחות משביכתה את מוקי. בעיניה תמיד היה מוקי ונשאר הגבר-גבר הזה, שלמרות שאהב צעירים, גם פה ושם נתן לה רגעים גנובים של חסד. בנוסף היה שם רוני השוטר הצעיר שזרועו חובקת ותומכת בבועז שפניו אפורות וחוטי שיבה כבר זרקו בשערו למרות שבקושי מלאו לו שלושים. לידם עמד גם יקי, הנער הצעיר שמאורעות החודשיים האחרונים גרמו לו להתבגר בבת אחת היה שם ואשר עיני היו ממוקדות כל כולן בעדי המתאבל על אביו.

אחרי שסיים לקרוא את הקדיש פנה עדי אל יקי, אשר אסף אותו אל בין זרועותיו הפתוחות. הם הכירו זה את זה בשבעה, ודווקא בין כל העצב והשכול ניצתה ביניהם האהבה. ולבנה? לבנה הביטה על שני פרחי הגן האלה, החבוקים ומתנחמים זה בזרועות זה בקרני השמש החורפית השוקעת. היא חשבה כמה יפים וצעירים הם נראו וכמה מהמורות עוד עומדות על דרכם בחיים.

לבנה דאגה במיוחד ליקי שנכנס לכל התסבוכת הזו בגיל צעיר כל כך, צעיר מדי. היא ראתה את ראשו של עדי מונח בשקע שבין צווארו של יקי לכתפו, היא ראה אותו גועה בבכי על תקוות אבודות וטעויות שלא ניתנות לתיקון, היא ראתה את ידו של יקי המלטפת את עורפו בעדינות והיא ראתה את דמעותיו של עדי הזולגות ומשקות את גופו הצעיר של יקי. רק אז, למרות ציניותה העמוקה, החלה לבנה לחשוב שאולי יש סיכוי. שאולי יפרח היקינטון. שאולי יש לו ויש לשניהם סיכוי להגיע למשהו שהיא כבר איבדה מזמן, והיא החלה לשרך את דרכה הארוכה אל הגן כמדי ערב.

"לילה לילה מסתכלת הלבנה

בפרחים אשר הנצו בגינה,

בציצי היקינטון בגננו הקטון

לילה לילה מסתכלת הלבנה.