פילבוקס

אז אחרי ז'אן, תייר צרפתי שרמנטי וסקסי בן 36, וחרא של זיון,  אחרי אורון, 35, שקיבלתי ממנו הפעם את האוראלי הכי טוב שהיה לי מאז ומעולם, משהו שהפתיע אפילו אותי כי בדרך כלל אוראלי לא ממש עושה לי את זה, אחרי אמיר, 23, התימני הרזה שחיף, שחשש שלא יצליח לקבל את הזין שלי אחרי שחלפו כמה חודשים מהזיון האחרון שלו [שהיה אגב איתי] אבל כמה למסאז' טוב, שבסוף גם הסתיים בזיון טוב, אחרי טל, 24 ["פנטזתי שאתה חודר אלי וגמרתי"] שהתחרט והחליט לשמור על נאמנותו לבן זוגו ואחרי רועי, 21, ["אני חרמן עליך אש"] חתיך רזה סקסי שהיה מת לקבל אותי בלילה, התפשר על למחרת בבוקר אבל בסוף נרדם ונעלם. אחרי כל הזיונים האלה שיצאו לפועל וכל אלה שלא יצאו, קרה ביממה הזו משהו אחר,  שהיה מבחינתי הדובדבן שבקצפת. זה היה רק דייט קצרצר, ללא שום סקס, פגישה ראשונה עם בחור חדש וזה מבחינתי הכיף הכי גדול.

לבחור החדש הזה קוראים לו לידור [שם בדוי], 23, בחור לא גבוה ולא נמוך, גוף רגיל לא רזה ולא לא-רזה, בהיר עם עיניים יפות, משקפי חנון וחיוך ביישני. את לידור הכרתי לראשונה לפני כמה חודשים. זו היתה היכרות וירטואלית בלבד, החלפנו תמונות, אבל למרות כל השיחות עוד לא יצא לנו להפגש. לצערי, לידור מעדיף גברים מלאים יותר ["שיהיה מה לתפוס"] ואני רזה מדי לטעמו, אבל למרות זאת הוא לא שלל על הסף היכרות יותר מעמיקה איתי, רק שההיכרות הזו נשארה משהו תיאורטי במשך כמה חודשים.

לידור קצת "כבד" בנושא של פגישות. כל פגישה צריכה תכנון מדוקדק כמו מבצע צבאי. הוא גם לא יוצא לפגישות אם הוא לא רעב, אם השמש עוד לא שקעה, אם לא עברו מספיק שעות מאז שהוא קם משינה ועוד כמה וכמה אם-ים כאלה ואחרים. שנית, לידור הוא בחור של לילה שנוהג ללכת לישון בבוקר ולקום משינה רק בשעות הצהריים המאוחרות. אני יותר איש של יום. קשה היה לתאם משהו בנקודת ההשקה שתתאים לשנינו. מכיוון שעוד לא ממש הכרנו אז גם לא היתה מוטיבציה מיוחדת להתאמץ בשביל זה. ידעתי שזה יקרה רק אם במקרה יסתדר לשנינו.

המקרה הזה קרה השבוע, כשהזדמנתי בשעת ערב מוקדמת לעיר בה לידור גר. הייתי אחרי זיון שסיפק את הצד של הפורקן הגופני שהייתי זקוק לו אבל משהו עדיין היה חסר לי. משהו שגם ירגש אותי. היו לי איזה שעתיים פנויות והחלטתי לנסות להפגש סוף סוף עם הבחור הכל כך קשה להשגה הזה וצלצלתי אליו. בתחילה לידור שוב היה עם הכבדות של "חבל שלא הודעת לי מראש, אני צריך זמן להתלבש ולהתארגן".

"אני קצת קצר בזמן. מצידי תבוא כמו שאתה. אל תתלבש או שתשים על עצמך ג'ינס וחולצה ותבוא. תהיה ספונטני, אני כבר פה, אז נפגש באיזה בית קפה בכיף ונכיר סוף סוף פנים אל פנים" אמרתי לו. אחרי לחץ וירטואלי מתון, הוא השתכנע. רבע שעה אחר כך לידור כבר היה ברכב שלי ושעטנו לבית הקפה הסמוך.

לידור ממש מצא חן בעיני. ברגע שראיתי אותו כבר רציתי לחפון אותו אל בין זרועותי ולתחוב לו יד מתחת לחולצה לחוש את חלקת עורו לרגע קט, אבל זה לא היה הזמן והמקום לכך. הפגישה הקצרה שלנו גילתה לי שהוא גם הרבה יותר נחמד מהטיפוס המסויג שהצטייר משיחותינו הוירטואליות. גם הוא נהנה מהפגישה הקטנה שלנו ומהשיחה הנחמדה אבל כשהיא הסתיימה עדיין לא ידעתי אם זה רק ענין אינטלקטואלי. מה שידעתי בבירור היה  שאני לא מסוגל להפרד ממנו בלי לגעת בו אפילו לרגע קצר. חשתי משיכה חזקה והייתי חייב להרגיש אפילו שמץ של מגע.

ישבנו ברכב סמוך לביתו והגיע הזמן לומר שלום. ידעתי שזה הרגע ואין בלתו ושאלתי אותו בחיוך: "אפשר לתת לך נשיקה?"

"מה?" הופתע לידור אחרי שבמשך כל הפגישה לא שמע ממני משהו שיעיד על משיכה פיזית כלשהי.

"נשיקה, אתה יודע. שם על הלחי, לא התכוונתי לצַרְפֵת אותך כאן פתאום. נשיקת שלום", אמרתי. זה כנראה הרגיע אותו והוא הסכים. רכנו זה לעבר זה, התחבקנו ונשקתי לו על הלחי. "אני מאוד אוהב מגע פיזי" אמרתי לו "היה קשה לי לומר לך שלום בלי לגעת בך בכלל".

"מגע זה טוב" אמר לידור כשחיוך מקסים נסוך על פניו והתחבקנו שוב. מרוב התרגשות אפילו לא שמתי לב אם הוא רק חיבק או שגם שפתיו רפרפו לי על הלחי בנשיקה ביישנית קטנה.

"חבל שזה היה קצר, אבל היה ממש נחמד איתך" הוא אמר ואני נותרתי רק עם תקווה עמומה שאולי יהיה לזה איזה שהוא המשך. הזין שלי אותת לי מהמכנסיים שגם הוא בעד, אז זה כבר אומר משהו, לא?

אני מניח שחלק מכם שקוראים את הקטע הזה תוהים לעצמם עכשיו: "זה כל הדובדבן שבקצפת? כולה מה כבר היה פה? פגישה משעממת בבית קפה? איפה משהו רומנטי? איפה קצת סקס טוב או לפחות התמזמזויות מעניינות?" לכל אלה אני רק אומר שהפרפרים שבבטן הרבה יותר מענינים אותי מהכל. לידור בהחלט גרם להם להתחיל למתוח את כנפיהם בפיהוק, אחרי שבועיים של תרדמה. אני בטח עושה יותר מדי מכלום. אולי הוא בכלל לא חושב עלי בכיוון כזה. אני מתחיל להתלהב, למרות שאני יודע שקשר עם לידור, אפילו אם גם הוא ירצה, הוא כמעט בלתי אפשרי, אבל אני בכל זאת אופטימי.

ארי הירושלמי ששמע ממני על הפרשה אמר לי: "בואנה אתה חי בסרט. על איזה קשר ועל איזה פרפרים אתה מדבר? אני מקווה בשבילך לטוב, אבל אל תצפה ליותר מדי, כי לדעתי אתה הולך להתאכזב שוב."  אני אוהב לשמוע את דעתו של ארי על ענין כזה או אחר כי הוא תמיד דואג להוריד אותי מהעננים לקרקע המציאות. לפעמים אני מעדיף לחיות בחלום, ללכת לאיבוד בחלום כמו בשיר הישן הזה של דמיס רוסוס:

A dream is something we create

(Deep down inside of soul)

The world where we communicate

(Deep down will long to now)

(Demis Roussos - Lost in a dream)