פילבוקס

ובאמצע היום הקצת נאחס הזה החלטתי לנסוע לראות פרצוף ידידותי, ארי הירושלמי. הוא קיבל אותי בהרבה חום וחיבה. סיפר לי על כמה התפתחויות חיוביות בחייו וניסה לומר לי להפסיק לחשוב יותר מדי על כל דבר שקורה או לא קורה עם אפי. "אתה סתם מכניס את עצמך לסרטים" הוא אמר לי. אני יודע שהוא צודק, אני יודע שאני חייב להפסיק לייחס חשיבות יותר מדי גדולה לכל דבר קטן, אבל קשה לי להשתנות. ארי דאג לי בעוד אופן. הוא הבחין בחרמנותי הרבה אחרי כמה ימים שלא נפגשתי עם אפי וצחק על זה שעומד לי כל הזמן כמו נער צעיר למרות שכבר מזמן עברתי את הגיל. הפיתוי להשתחרר איתו היה גדול. הרי הוא ארי המוכר והחביב. ארי שישמח לסקס איתי בכל רגע שאומר לו. ארי שחרמן עלי בדרך כלל וידעתי שגם הפעם הוא מת לשלוף לי את הזין החם, לנגוע בו, להכניס אותו לפיו או לרכב עליו, אבל הוא נמנע מלעשות זאת. אם הוא היה מנסה, אני לא יודע אם הייתי עומד בפיתוי, אבל ארי תפס אחריות בשביל שנינו. מלבד חיבוקים חמים וקצת נשיקות חיבה, הוא לא המשיך הלאה. גם אני לא. "יש לך את אפי" הוא צחק ואמר לי. "אני מקווה" אמרתי לו, "אני מאוד מקווה".

ידידותו של ארי חשובה לי, חבל שנהרוס אותה בסקס של פורקן סתמי כששנינו יודעים שהראש שלי עכשיו עם אפי. אם היינו עושים את זה הייתי כועס על עצמי ואולי גם קצת על ארי, אז טוב שהוא היה שם למנוע משנינו לעשות את הטעות הזאת. חיבקתי אותו בחום, פרעתי בידי את שיערו החלק והמרהיב, התנשקנו לפרידה ושמחתי שיש לי ידיד טוב כמוהו לעודד אותי ברגעים של עצב. ומה יכול להיות יותר מתאים לארי הירושלמי מאשר השיר של קרול קינג You've Got a Friend?

בערב אפי אמר לי שהוא עצוב. מסתבר שעקב המיתון צמצמו לו את המשרה בחצי וגם המחשב התקלקל לו יום אחד אחרי שחזר מתיקון.  "אולי אני יכול לעודד אותך במשהו? בא לך להפגש?" שאלתי אותו ואפי שמח. קבענו להפגש למחרת בצהרים בתל אביב כי הייתי אמור לסיים שם איזו פגישת עבודה באותו זמן. כשפגשתי את אפי סוף סוף, זו היתה הפגישה הרביעית שלנו בשבוע האחרון. אחרי כמה ימים שלא ראיתי אותו ממש התגעגעתי, אולי גם הוא במידה מסוימת. אני לא יכול שלא להרעיף עליו מחמאות ואכן הרעפתי, אולי קצת יותר מדי. "בסוף אני עוד אחשוב שאני מיוחד או משהו" אמר אפי בחיוך. "אתה באמת מיוחד, חמוד, נחמד, סימפטי, מקסים וסקסי..." אמרתי לו והתנשקנו שוב. הלכנו להסתובב קצת, אכלנו משהו ואחר כך נסענו לאיזו חנות גאדג'טים שאפי מאוד אוהב ושבדרך עלה בדעתו לשאול אם הם מחפשים שם עובדים. לשמחתו אכן מחפשים שם עובדים וכנראה שלאפי יש את הרקע והכישורים שהם מחפשים. הוא ישלח להם קורות חיים במייל ושנינו מקווים לטוב. הכי כיף שעננת העצב הוסרה ממנו והחיוך חזר להאיר את פניו החמודות. מלבד ליטופי ידיים ונשיקות לא קרה ביננו שום דבר אירוטי נוסף בפגישה הזאת אבל היה כיף גדול אפילו רק להיות איתו. המתח המיני ביננו עלה ועלה, לפחות אצלי. אחר כך הבנתי שכנראה גם אצל אפי, אבל הוא הרבה יותר מינורי ומרומז ממני בהתבטאויותיו.

אפי שאמר שממש שימחתי אותו היום ואני אמרתי לו שאני כבר משתוקק להיות איתו גם בדרך אחרת. אפי, חובב שירי שנות השמונים, חייך והתחיל לזמרר לי את שירה של סמנתה פוקס Touch Me כרמז לפגישה הבאה שלנו, שאני מקווה שתקרה ממש בקרוב. שיר קיטשי, אבל מתאים. כשאני חושב על הפגישה הבאה עם אפי, על הרגע שנתפשט ונוכל לגעת סוף סוף זה בזה כמו שצריך, על גופו שאני כל כך אוהב ועל הקסם המיוחד שלו זה עושה לי ממש חם... אז שיהיה Touch Me: