פילבוקס

הראשון היה מתן בן השלושים ומשהו, יזיז ותיק שחום סקסי וחלק, ששלח לי הזמנה לסקס צהרים שהלכתי אליו אבל זה לא היה מוצלח במיוחד.

השני היה בחור חדש, נקרא לו ניר, סטודנט בן ה- 23 שנסעתי אליו אחרי הסקס שלא מוצלח עם מתן ועזרתי לו בפריקת חרמנותו יום לפני מבחן חשוב. "אתה מזיין מעולה" הוא אמר אחרי שהשפריץ לכל עבר, אך הוא לא ממש עשה לי את זה. ענין של מבנה גוף שלא ממש לטעמי עם התרחבות בחלק התחתון של הגוף אשר לוו בפנים מחוטבות יפה ובכימיה מילולית, אבל זה לא היה זה. הופתעתי לגלות אחרי הסטוץ שניר כנראה נדלק עלי יותר מהצפוי וכשהבין שלא יהיה לזה המשך התבאס מאוד. היה לי ממש לא נעים שביאסתי אותו ככה והרסתי לו את הכיף הגדול בסקס, אבל מוטב כך מאשר לטפח אצלו תקוות שווא.

השלישי היה אורון בן ה- 35, עוד יזיז ותיק, רזה בהיר ומוצץ מעולה, שפנה אלי חצי שעה אחרי שחזרתי מניר ושנסעתי אליו ללא היסוס כי ידעתי שהסקס איתו הוא הצלחה בטוחה. תהיתי קצת אם יהיה לי כוח לסקס שלישי ברצף כמעט ללא הפסקה בין אחד לשני, אבל אחרי שפעמיים לא ממש נהניתי, הייתי כבר חרמן מאוד. מסע הזיונים הזה גם התחיל גם לשעשע אותי במידה מסוימת ותהיתי עד מתי זה ימשך. הסקס עם אורון אכן היה מעולה, כמעט כמו תמיד, נפרדתי ממנו בחביבות וחזרתי למשרד לכמה סידורים אחרונים.

זמן קצר אחרי שחזרתי הפתיע אותי הבחור הרביעי, תומר, 24, הבחור הכל כך סקסי-חתיך-שחום-חטוב-חובב סקס חזק, שהייתי איתו לפני כמה שבועות ולא אהבתי את המיכניות של הסקס החזק איתו, אשר כתבתי עליו כאן בקטע על "סקס חזק".  

במפגש הקודם תומר כבר אמר לי שהתחרמן עלי מאוד ובא לו שוב, אבל אני אמרתי לו שאני לא אוהב סקס מיכני אגרסיבי כזה אלא סקס עם הרבה מגע ליטופים וחרמונים ולא ישר פמפומים משעממים. ידעתי שלמרות שתומר בחור מושך מאוד, אנחנו פשוט אוהבים את הסקס שלנו באופן שונה מדי כדי ששנינו נצליח ליהנות ממנו כמו שצריך. היו לנו שיחה או שתיים גם אחרי ותומר שכבר הבין את הראש שלי אמר שגם זה אפשרי כשהוא יהיה במוד הנכון. חשבתי שאלה מילים שישארו מן השפה לחוץ, אבל בערב אחרי שחזרתי מהזיון השלישי והמוצלח עם אורון, התברר לי שתומר התכוון למה שאמר. ההודעה שלו היתה קצרה ופשוטה: "בא לך סקס בוקר/צהרים מחר?" עניתי לו שבכיף, אבל הזכרתי לו איך אני אוהב את הסקס. תומר הבטיח שיהיה בסדר והחלטתי לתת לו הזדמנות שניה. למחרת בצהרים כשהגעתי אליו אמר תומר שיש בעיה כי אמו צריכה לחזור בקרוב ואז לצאת שוב, אז יש שתי אפשרויות: או שיהיה לנו סקס קצר לפני שהיא תגיע או שיהיה סקס ארוך ואני אשאר אצלו עד אחרי שתלך. חייכתי ואמרתי לתומר שסקס ארוך מתאים לי בהחלט, אם הוא יצליח להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן. נראה לי שתומר דווקא שמח על בחירתי ואמר לי שהיום אני שלו, שאעשה כל מה שבא לי והוא יהיה איתי.

תומר עמד במילתו. זה היה סקס ארוך וטוב. שנינו התחרמנו מאוד ושנינו נהנינו מאוד, אם כי חששתי שלא אצליח להגיע לשיא אחרי כל כך הרבה זיונים ב- 24 שעות האחרונות. חמש או שש פעמים במהלך הסקס הזה הבאתי את תומר לסף גמירה וכשהוא ראה שאני עדיין לא קרוב לגמור הוא עצר בשבילי. כמה פעמים הצעתי לו שלא יעצור את עצמו אבל הוא היה נחרץ בדעתו: או שנגמור יחד או שאני אגמור ראשון כי הוא רוצה שהפעם גם לי יהיה כיף. זה היה סקס ארוך וחזק והייתי מאוד בעניין, אבל זה גם היה סקס חושני מאוד וכלל לא מיכני. מסתבר שסקס חזק לא חייב להיות מיכני, הכל ענין של גישה ורצון. תומר החזיק מעמד בשבילי וקיבל אותי עוד ועוד ללא שום "כואב לי" ללא שום "אני לא יכול יותר" וללא שום "תגמור כבר". הוא נתן לי ללכת בקצב שלי, הוא נתן לי לכוון את התנוחות שאהבתי וכמובן גם אני זרמתי עם התנוחות שאהובות עליו. היתה ביננו כימיה טובה הפעם גם במחול הסקס הזה. עומר נטרף מרוב שנהנה. הרגשתי את זה בגופו והרגשתי את זה בדיבור שלו. אחרי כמעט שעתיים של סקס בלתי פוסק הגעתי לשיא וגמרתי בפורקן אדיר בתוכו. זמן קצר אחר כך גם תומר גמר וראיתי את ההנאה הרבה על פניו. זה גם לא היה סקס בלבד הפעם. דיברנו קצת אחרי, תומר היה נחמד, חביב וסימפטי. הוא גם הראה לי עבודות מענינות שעשה בלימודיו והבנתי עד כמה הבחור הזה כשרוני. אחרי המקלחת נפרדנו בחיבוקים חמים ואפילו נשיקה או שתיים וזה היה ממש שינוי מרענן לעומת פגישתנו הקודמת. היה ממש מעולה. לשנינו. כבר באותו ערב תומר גם שלח לי הודעה כמה הוא נהנה ואמרתי לו שגם אני.

אחרי כל סיבוב האגו טריפ של הזיונים הזה, שחלקו היה אף מענג למדי, אולי האגו קיבל קצת זריקת עידוד, אולי החרמנות קיבלה כמה מנות פורקן, אבל יותר מכל הרגשתי עוד יותר עד כמה חסר לי אפי.

בסופו של יום אפי הוא הבחור שאליו אני נמשך ביותר. אין לי הסבר לזה, זה משהו פשוט אינסטינקטיבי. מי שיסתכל עליו מהצד לא יראה אולי את מה שאני רואה. מי שישווה אותו לתומר לא יבין איך אני מעדיף את אפי על פניו. אבל אפי הוא מי שעושה לי את זה בגדול ואין לי שום אפשרות לשלוט על זה. הפרפרים שאני מרגיש מכל דבר איתו אומרים את דברם בבירור. אני אוהב את גופו הרזה והבהיר, אני אוהב את הליכותיו המעודנות וביישנותו, אני אוהב את האופן בו הוא מדבר ואת עיניו הכחולות הגדולות המביטות באיזו מין תמימות והתלהבות כזו על העולם, אני אוהב אפילו את הזיפים על פניו [למרות שאני בכלל לא אוהב בחורים עם זיפים והוא נראה הרבה יותר טוב בלעדיהם], אני אוהב את פניו, למרות שאני יודע שהן לא יפות,  ואני אוהב את האופן שבו הוא משתף אותי בכל מיני דברים קטנים החל ממוסיקה שהוא אוהב, המשך בגאדג'טים שונים החביבים עליו וכלה בענינים שונים בעבודתו,  אבל אפי הוא עדיין אניגמה מסוימת בשבילי.

האניגמטיות שלו נוגעת דווקא לדבר שהכי חשוב לי: אני לא ממש יודע מה הוא חושב עלי. אני לא מפסיק לתהות האם הוא לא מפרגן לי מספיק ולא פונה אלי בגלל שהוא ביישן או בגלל שהוא לא  מעוניין. אני מייחל לכל פיסת מידע ולכל שבריר מילה מצידו כדי לדעת משהו על מה שהוא מרגיש כלפי.

מכל מסע הזיונים הזה, חלקו אף מוצלח ומענג, הדבר שהכי עשה לי את זה היה דווקא משהו שאמר לי אפי בשיחת הטלפון האחרונה שלנו. משהו שאמר בקול ענות חלושה עד שאפילו לא הייתי בטוח שאמר זאת כלל. את שיחתנו הטלפונית האחרונה סיימתי במילים "אני מת עליך" ונדמה לי, אני כמעט בטוח ששמעתי את אפי עונה לי "גם אני". האם הוא באמת אמר את זה? האם הוא באמת התכוון לזה או שזה נפלט לו בטעות? האם שוב כל הספקות האלה צצים ועולים מתוך רגישות היתר שלי? אני כל כך רוצה לדעת שהוא ממש ממש רוצה אותי, ואני לא יודע את זה. פגישות, נשיקות, חיוכים, חיבוקים ואפילו זיונים מוצלחים איתו לא מספקים לי את הסחורה. אני צריך את המילים, ואפי עדיין לא מספק את הסחורה בתחום המילולי וזה קשה לי במיוחד.

אי הוודאות מציקה לי. אני לא אוהב לחיות בערפל. אני אוהב לדעת חד וחלק מה הבחור שאיתי מרגיש ומה הוא רוצה. שאלתי את ארי הירושלמי, ידיד הנפש הנאמן שלי, מה לדעתו עלי לעשות.

"תשאל אותו הכי ישיר שאפשר, ותאמר לו בנוסף מה אתה מרגיש" הוא אמר, "אם אתה מחכה, אתה סתם מתייסר" חתם איר את דבריו. אמרתי לארי שנראה לי שאני אעשה את זה, אבל רק אחרי שאפגש עם אפי ונעשה קצת כיף. ארי צחק ואמר לי שאני שובב, אבל סבבה, שאהנה קצת לפני.

בימים הקרובים הענינים יתבהרו, אם אני ואפי נפגש. אפי אמר לי שאולי יהיה בחופש מחר ושהוא יודיע לי אם יוכל להפגש. הכדור אצלו עכשיו. אני חייב להתאפק ולא לשאול אותו שוב לגבי הפגישה הזאת. אני לא אוהב לחכות, אבל אין ברירה, אסור לי להצטייר כיותר מדי needy. אני חושש לשאול ואני לא יכול שלא לשאול. אם נפגש ואם יהיה לי אומץ לשאול אולי אני אדע, השאלה היא אם בכלל כדאי לדעת או שיותר טוב להמשיך ליהנות ממה שיש בלי לעורר שאלות מיותרות?