פילבוקס

עד שתהיינה לי תשובות מאפי לכל התהיות שלי, כמה שירים החל משנות החמישים ועד שנות האלפיים, שמייצגים את הלכי הרוח האלה שלי, לגבי מה שאני רוצה ומה שאני צריך:

Elvis Presley - I want you I need you I love you (1956)

The Beatles - I Need You (1965)

Lobo - I'd Love You To Want Me (1972)

Cheap Trick - I Want You To Want Me (1977)

I want you to want me

I need you to need me

I'd love you to love me

I'm beggin you to beg me

Human League - Don't You Want Me Baby (1981)

Air - All I Need (1997)

Da Buzz - Do You Want Me (2000)

השבוע נפגשתי עם אפי, 28, לאיזה מפגש ספונטני. לא היה לנו הרבה זמן אבל אמרתי לו שאני מתגעגע ושאלתי אם בא לו לאכול ארוחת בוקר יחד לפני העבודה. אפי שמח על הרעיון ושאל אם אני בטוח שיש לי זמן פנוי לכך אז אמרתי לו שבשבילו אני תמיד אשתדל למצוא זמן פנוי. אפי שפע חיוכים והיה סימפטי וחמוד כהרגלו. שאלתי אותו שאלה פשוטה "אתה רוצה אותי?" והוא הגיב בחיוב ובחיוך מאוזן לאוזן. הוא תמיד מגיב בחיוב, אבל שפעם אחת יאמר לי משהו ביוזמתו דמאיט. הסנפתי את גופו אלי בכמה חיבוקים, לגמתי את שפתיו בכמה נשיקות ואפילו שלחתי יד מלטפת לחפון לרגע קט את ישבנו אליו אני מתגעגע. בסיום המפגש הקצר סיכמנו להפגש למחרת בבוקר הפעם לזמן ארוך יותר ולהתענג קצת, דבר שלא ממש התאפשר לנו בזמן האחרון.

למחרת ירד גשם והחלטתי לצלצל אליו קודם במקום במקום לנסוע ישר אליו כפי שקבענו. צלצול הטלפון נותר ללא מענה והגעתי למענה קולי במשך כמה פעמים שהתקשרתי בשעתיים הקרובות. חשתי תסכול וגם כעס. חוסר התחשבות בזולת זה אחד הדברים שמרגיזים אותי במיוחד. הרי זה כל כך פשוט לצלצל או להשאיר הודעה שלא מסתדר או שהתעוררה בעיה כלשהי ולחסוך ממני את כל עוגמת הנפש והציפיות המיותרות, אך אפי לא עשה זאת.

אחר כך הוא שלח לי SMS ובו הסביר שהוא מרגיש לא טוב מהלילה וקם מאוחר מהשינה. ניסיתי לקבל את זה בהבנה כי אני נוטה לתת קרדיט שאולי באמת זה היה בלתי צפוי ואפי לא ידע שכך ירגיש, אבל אני לא אוהב את זה. קשה לי להאמין שהוא לא ידע שיש סיכוי שלא נפגש כבר לפני שהלך לישון. מדוע לא שלח לי הודעה על כך? למה לא גילה את אותה ההתחשבות שאני מגלה כשאני מודיע על אפשרות של ביטול למישהו שקבעתי איתו? האם זה מחוסר אכפתיות או שזה באמת קרה לו באופן בלתי צפוי? מלבד ה- SMS הזה אפי לא היה בקשר טלפוני או אחר ונותרתי עם הרגשה לא נוחה מכל העניין ועם תהיות נוספות לגביו.

רוני, 23, יצר איתי קשר באותו בוקר זמן קצר אחרי שקיבלתי את ה- SMS ההוא מאפי. שאל מה אני מתכנן לעשות בבוקר ועניתי לו בבדיחות הדעת: "לעשות איתך סקס ארוך ומענג..."

"אם כך, לא נוכל להפגש. חבל. חשבתי לראות אותך היום" ענה רוני.

"למה? לאן רצית ללכת?" שאלתי אותו והוא ענה שרצה ללכת איתי לאיזו תערוכה אבל מכיוון שאני רוצה סקס, אז לא נפגש. אמרתי לו שיפסיק לקשקש ושאני בשמחה אלך איתו לתערוכה הזאת. מה שלא אמרתי לו זה שההזמנה הזו שלו באה בדיוק בזמן הנכון כי נותר לי זמן פנוי מביטול הפגישה עם אפי. חשבתי שפגישה עם רוני תעזור לי לשיפור מצב הרוח הירוד. לא ציפיתי לכל ענין אינטימי עם רוני כי מאז שהוא החליט לסיים את הקשר הזה שלנו, הוא התרחק מכך לגמרי. ידעתי שנותרה ביננו ידידות בלבד ואפילו היא וירטואלית כמעט לחלוטין כי במשך ארבעה חודשים נפגשנו רק פעם אחת למפגש קצר ומאכזב באיזה קניון מעצבן.

המפגש עם רוני היה נחמד והתערוכה מענינת, אבל מה שהיה מעניין עוד יותר הוא מה שקרה בדרך חזרה. עוד כשהיינו בחניון, הנחתי את ידי על רגלו וליטפתי קלות. אחר כך נגעתע בבליטה שבמפשעתו והבנתי שרוני מתחיל להתעורר. הזין שלי זינק קלות גם מצידו וידו השלוחה של רוני חשה אותו מעל המכנסיים. היה חביב מצידו, אבל אז יצאנו מהחניון והחזרנו את הידיים למקומות הרגילים שלהם.

כשהגענו לרחוב שבו היה רוני צריך לרדת הוא התעכב קצת. הרגשתי שהוא מתגעגע. שסקרן מאוד לראות ולחוש שוב את הזין שלי גם ללא חציצת המכנסיים. הייתי חרמן [טוב זה לא משהו חדש]  ומגע ידו הקלה של רוני על ההדק, יכלה להיות בהחלט משהו מענג. הבעיה היתה שזו היתה שעת צהרים, ביום בהיר באמצע העיר. אבל לא אלמן ישראל, לקחתי את מעיל הגשם הארוך שלי, זרקתי אותו על אזור האגן ונתתי לידו הארוכה של רוני ללפשפש לי במכנסיים, לפתוח את הכפתורים והרוכסן ולחפון לי את הזין בפעם הראשונה איתו מזה ארבעה חודשים ארוכים. רוני ליטף ואף הציץ מתחת למעיל לראות את המראה. היה נחמד. גם אני ליטפתי קלות את הזין שלו ואת ישבנו, אך רק לזמן קצר.

"חבל" הפטיר רוני, "כמה חבל" ואני ידעתי בדיוק למה הוא מתכוון. וידעתי שאין סיכוי רב שאי פעם הקשר ביננו יחזור להיות מה שהיה פעם. פרץ החרמנות הרגעי בא אל קיצו. נפרדנו בחיבוק קל ורוני הלך לדרכו.

בערב הגיע SMS נוסף מאפי. הוא כנראה הרגיש שהוא לא ממש בסדר, למרות שלא אמרתי לו מילה. אולי חשש שאני אפרש את התנהגותו באופן שונה ממה שהתכוון אליו. 

אפי כתב לי שהוא ממש רוצה להפגש איתי אבל הוא מרגיש כל כך חולה ומצטער שזה לא הסתדר.  סוף סוף הוא אומר זאת ביוזמתו, בלי ששאלתי אותו כלל. נשמתי לרווחה. אולי יש לזה עוד סיכוי.

זה מזכיר לי כמובן שיר נוסף:

 ABBA – Take A Chance On Me (1978)