פילבוקס

עם תומר, 24, הבחור השחום, רזה-טוב קצת שעיר וכל כך סקסי הזה, נפגשתי פעמיים נוספות בתקופה הזאת. בפעם הראשונה הסקס היה לא ממש מוצלח בשבילי, למרות שתומר נהנה ממנו מאוד. אולי לא נהניתי בגלל שהוא היה פתוח מדי אחרי שהשתתף באורגיה עם עוד ארבעה בחורים שטחנו אותו ביחד רק בלילה הקודם ואולי זה היה בגלל שהייתי במוד הלא נכון לסקס בלבד. כעבוד שבוע נפגשנו שוב, תומר היה הדוק הרבה יותר, אני הייתי ממוקד הרבה יותר בלהנות מסקס טוב והיה ממש סקס מעולה ומענג מאוד לשנינו. תומר גם יודע לפרגן ולא מפסיק לומר לי כמה הוא אוהב את הדרך שבה אני עושה סקס, אז מסתבר שלפעמים גם סקס נטו יכול להיות טוב ולא מנוכר. אחרי הסקס נכנסתי להתרחץ ותומר שם איזה דיסק ישן שנשמע לי מוכר אבל לא זכרתי מי הזמרת. בסוף קלטתי שזו קרול קינג ואמרתי לתומר שבהה בזין שלי שעדין היה חצי זקוף אחרי הסקס הסוער:

"I feel the earth move under my feet"...   

"כן, גם אני" ענה לי תומר.

"התכוונתי לשיר שלה..." אמרתי בחיוך.

"אה... כן... בטח... גם אני..." ענה תומר במעט מבוכה ואני רק תהיתי, האומנם?

אז את השיר הזה משנת 1971 שמייצג או לא מייצג את מה שהרגיש תומר אחרי הסקס הטוב שלנו, אני מקדיש הפעם לתומר:

דן, 25, הבלונדי החטוב חובב בגדי העור בעל השיער הארוך שלא דיברנו איתו כבר חודשים רבים ולא זיינתי אותו כבר חצי שנה, יצר איתי קשר במפתיע. דן סיפר לי שמצא לו את הבויפרנד שהוא רצה, רק שהוא לא כל כך בויפרנד, הוא יותר שוגר-דדי פסיבי שדן מזיין מפעם לפעם. הבעיה של דן, שהוא הרבה יותר פסיבי מאקטיבי, שחסרה לו ההרגשה של זין בתחת [סליחה על הביטוי] שהוא לא קיבל כבר הרבה זמן, אז ברגע של חולשה נתתי לו את זה, בתחילה כשהוא רוכב לי על הזין בתוך הרכב אבל אחר כך בעמידה מחוץ לרכב, טחנתי אותו מהר וטוב כמו שהוא אוהב עד שהוא גמר.

נדב, 26, הבהיר-חטוב-עינים כחולות, הוא בחור יפה. אני הפנטזיה של נדב בתקופה האחרונה וגם הוא סוג של פנטזיה עבורי.

השבוע לא היה לי די זמן לשוחח איתו, השבוע גם פספסתי הזדמנות לפגוש אותו אבל זה קרה בגלל משהו הרבה יותר חשוב בשבילי.

נדב גם מתגורר רחוק מהמרכז וצריך לקחת את המרחק והטיימינג שהוא פנוי בשעות היום, שהוא ענין לא פשוט כשלעצמו.

אז לנדב נותר רק לפנטז לבד כשהוא כתב לי בהעדרי: "אני בוהה עכשיו בתמונת הזין שלך ומדמיין את הרגע שבו הוא יכנס לי לפה"... נעשה לי חם כשקראתי את ההודעה הזאת ומעניין איך זה יהיה ביננו כשהפנטזיה הזו שלו תתממש.

בחודש וחצי האחרון מאז שאפי התנתק ממני, ארי הירושלמי, 26, תמיד היה שם בשבילי לעודד אותי בכל רגעי העצב. ארי הוא ידיד אמיתי וגם אני קפצתי אליו מדי פעם לירושלים כשהוא היה במצב רוח ירוד. בשבועיים האחרונים פגשתי אותו כמה פעמים. הפעם הראשונה היתה אחרי הסקס הלא ממש מוצלח שהיה לי עם תומר אחרי ליל האורגיה שלו.  זה קרה אחרי שערב קודם דיברתי עם ארי והוא היה עצוב, אך לא ממש הצלחתי להגיע אליו. נראה לי שהתגובה שלי למצב רוח שלו דווקא העכירה אותו עוד יותר, למרות שלא התכוונתי לכך.

למחרת לקראת הצהרים צלצלתי אליו, מקווה שהוא יענה ולשמחתי הוא ענה. כששאלתי אותו מה הוא עושה ואם בא לו להפגש, ענה לי ארי: "אז מה, אתה מרגיש לא בנוח אחרי השיחה שלנו אתמול?"

"האמת שאני פשוט קצת בדאון ואולי נצליח לעודד קצת זה את זה אם אתה לא כועס עלי יותר מדי, כי באמת שלא התכוונתי להעציב אותך עוד יותר בשיחה שלנו. זה היה רק קצר בתקשורת ביננו."

"כן, אני יודע שלא התכוונת לשום דבר רע, אל תדאג. בוא בכיף, נפגש בצהרים במושבה הגרמנית במקום הקבוע. מה בא לך?"

"האמת שאני קודם כל רעב", אמרתי לו "אז נלך לאכול אם עוד לא אכלת ואחר כך נראה."

"סבבה" ענה ארי וסיימנו את השיחה. כשהבטתי בשעון הבנתי שאם אצא באותו זמן אגיע בערך בשעה שהוא מסיים שם את עניניו האחרים, אז יצאתי לדרך.

הארוחה עם ארי היה נחמדה ולהיות בחברתו בדרך כלל זה מתכון בטוח לשיפור מצב הרוח לשנינו. אז אחרי שאכלנו וצחקנו קצת נסענו אליו הביתה. אני לא זוכר מה בדיוק עשינו שם, אבל לא היה סקס. לא היה מספיק זמן לזה וגם אמא שלו היתה אמורה לחזור בקרוב, אז לא היה. אבל היה משהו הרבה יותר חשוב. אני לא מדבר על המציצה הקצרה שקיבלתי ממנו, אלא על החיבוק. על הנשיקות. על הקרבה. על ההיאחזות הפתאומית שלנו זה בזה על סף הדלת אחרי שכבר אמרנו שלום, ללא רצון להרפות. מה זה בדיוק היה, אני לא ממש בטוח, אבל זה היה טוב וזה היה בעצם מה שהייתי צריך, אולי מה ששנינו היינו צריכים.

בהמשך השבוע היה לי זמן פנוי ביום מסוים גם בגלל איזה פרוייקט שהתבטל בעבודה אז שלחתי הודעה לארי הירושלמי, 26, והתחלנו שיחה ארוכה במסנג'ר. עזרתי לו לשפר משהו שרצה לכתוב בכרטיס שלו באטרף ודיברנו קצת על חיים, בחורים עבודה ושאר ירקות. אחרי איזו שעה של שיחה הגענו לדבר גם על התמונות היפות שצילמתי אותו לא מזמן ואשר מצאו דרכם במהירות לכרטיס שלו באטרף, ובמיוחד על אחת מהן היתה של ארי מצולם בקור הירושלמי עטוי מעיל וצעיף על רקע השמים המעוננים, שיצאה יפה במיוחד.

"יצא יפה מאוד, אחלה צילום" אמר ארי.

"וכמובן כשאתה בתמונה אז זה בכלל קישוט יפה לעננים האלה" החמאתי לו.

"אתה חמוד" אמר ארי.

"תודה" השבתי.

 "מה בקשר למספרים שלנו, יצאו לשביתה?" זרק לי ארי בהפתעה.

"האמת שרציתי מאוד בפגישה האחרונה שלנו, אבל לא היה זמן ואמא שלך גם היתה צריכה לחזור... יש מצב היום אצלך בבית?"

"אני עוד לא יודע... אמא שלי צריכה לחזור" ענה ארי וקבענו עד מהרה שאני אגיע אליו תוך שעה ונראה כבר מה נעשה.

כשהגעתי, ארי בדיוק יצא מהמקלחת נקי וריחני וסקסי. הוא ניער את שיערו החלק הארוך והרטוב, מפזר עלי רסיסי מים, אבל לא הזיז לי. נצמדנו לחיבוק ממושך ולנשיקה והלכנו לחדר. היתה זו שעת צהרים ואני כבר הייתי הרוג מעייפות כי בלילה האחרון התעוררתי משינה כבר בשלוש לפנות בוקר. גם הנסיעה עייפה אותי ואמרתי לו שאני חייב לנוח קצת לפני שנצא. נשכבתי כמו מת על המיטה שלו ועצמתי עינים וארי התקשר בינתיים לאימו שלא ענתה משום מה. אחרי זמן מה הוא נשכב לצידי לבוש בתחתונים בלבד וקילף גם ממני את השכבות המיותרות. התכרבלנו שנינו בתחתונים בלבד מתחת לשמיכה ואז שאל אותי ארי אם נעלתי את הדלת הראשית כשנכנסתי. כשהשבתי בשלילה, הוא ניגש, נעל אותה מבנים שלא תהיינה הפתעות ושאל אותי אם כבר התאוששתי. השבתי בחיוב. המנוחה הקצרה החזירה אותי לענינים וגופו החמים והנעים של ארי לצידי כבר הזקיף לי את מה שצריך. לא ידענו כמה זמן עומד לרשותנו אז האצנו קצת את הענינים. אחרי מזמוזים קצרים ארי נשם בכבדות ואמר לי שהוא רוצה כבר להרגיש אותי בתוכו. נפטרנו מהתחתונים, שמנו קונדום וג'ל וחדרתי אליו באיטיות כשהוא שוכב על הגב. היה נעים וטוב והיה עוד יותר טוב כשהחלפנו תנוחות שונות עד שהגענו למצב שהוא על הבטן ואני עליו. הייתי די חרמן. לא היה לי סקס טוב בכל אותו שבוע וארי היה חם לא פחות למרות שרק בלילה הקודם היה לו איזה סקס נחמד עם מישהו, כפי שארי סיפר לי בגילוי לב.

ארי הוא בחור שחום גברי ושרירי במידה. חלקו העליון די חלק אך רגליו וישבנו שעירים וגבריים. ארי אומר כל הזמן שאני צריך קצת לעלות במשקל, אבל סבבה לי עם הרזון היחסי שלי ואני רק שומע ומחייך. נהנינו מאוד מהסקס שלנו הפעם, למרות שהוא היה קצר למדי, פחות משעה בלבד. ארי אוהב לקבל את הזין שלי ואני מצאתי שאני חוזר ונהנה מחדש מהסקס איתו בזמן האחרון. זה היה מהיר וטוב והגעתי לפורקן די מה. "היה טובבבבב" אמר לי ארי כשהוא מושך את המילה "היה ממש כיף" הסכמתי איתו. ארי הסתכל אלי במבט קצת שונה ואז אמר לי לפתע "אני אוהב אותך. אין לי מילים אחרות לומר את זה. אני אמרתי לך כבר פעם אבל אומר שוב כמה אני שמח שהכרתי אותך." ואני רק הבטתי בו בחיבה עמוקה כי המילים האלה קצת גדולות עלי, חיבקתי אותו בחום ואמרתי "גם אני שמח מאוד שהכרנו" וארי הבין שאת המילים ההן אני לא ממש יכול לומר לו. אני מאמין שגם הוא התכוון ל"אוהב" במשמעות של חיבה עמוקה ולא מעבר לכך, אבל מה זה משנה. אני מרגיש בר מזל שהכרתי את הבחור המיוחד הזה, מה שהביא אותי להקדיש לו הפעם את השיר Lucky Man של The Verve משנת 1997:

אחרי המקלחת כבר היינו רעבים. ארי היה צריך לקפוץ לקרובי משפחה במרכז אז הוא הצטרף אלי לנסיעה והשאיר לי את הבחירה איפה לאכול, אז נסענו למסעדה נחמדה בפארק המדע גבול נס ציונה-רחובות. קצת הצחיק את ארי שאמרתי לו שהחניתי את הרכב ברחובות [צידו הדרומי של הרחוב] ועכשיו אנחנו הולכים לנס ציונה [צידו הצפוני של הרחוב]. היתה אחלה ארוחה, מסעדה טובה, אווירה נעימה עם מוסיקת רקע חרישית. אהבתי יותר את מה שארי הזמין וכל הזמן גנבתי לו קצת מהצלחת ובכלל נהנינו מהשעות הארוכות שהעברנו ביום הנחמד הזה. אחרי הארוחה הקפצתי את ארי לקרובי משפחה שגרים בסביבה ונפרדנו בחיבוק חם ונשיקה, בלי שאני יודע שכבר באותו ערב עומד לקרות משהו שישנה את מהלך הענינים עבורי.

בסופו של היום הארוך הזה בעודי כותב מייל לאחד מידידי הוירטואלים ומזכיר בו את דברי קוהלת כי "לכל זמן ועת לכל חפץ על פני האדמה" ואף שומע את השיר שאימץ את המילים האלה Turn Turn Turn של להקת The Byrds משנת 1965, בעיתוי מופלא פנה אלי אפי, 28. אפי, היקר לי כל כך שהטעים אותי הרבה תסכולים בחודש וחצי האחרון ושאל אם בא לי להפגש. אמרתי לו שאשמח להפגש וקבענו ליום המחרת. הכל עניין של טיימינג כי "לכל זמן ועת לכל חפץ על פני האדמה" כמו שנאמר כבר לפני 2,500 שנה.

האם הזמן שלי ושל אפי הגיע שוב? בינתיים רק נותר לי להרהר בשיר היפה הזה של הבירדז, אותו אני מקדיש לאפי, ועל מה שקרה איתו כבר אספר בפוסט הבא...