פילבוקס

זה היה אחד המקרים המביכים שקרו לי וזה קרה כבר לפני קרוב לשנה, אבל זו היתה חוויה שהעדפתי לשכוח מהר. פה ושם, לשמחתי לא הרבה, קורים מקרים מביכים או לא נעימים בזמן שאני יוצא לפגישה ראשונה עם בחור חדש. לפעמים אני אף כותב על זה אבל הפעם מרוב מבוכה לא כתבתי.

הכל התחיל כפי שמפגשים רבים התחילו. בחור שהיה אז בן 23, נקרא לו לירון [שם בדוי] שלח אלי הודעה, נכנסתי לכרטיס שלו באטרף ונדלקתי על התמונות הנהדרות. זה היה אחד הבחורים החתיכים ביותר שנתקלתי בהם עד אז באטרף: גבוה, בהיר, עינים כחולות, חטוב, חלק, זה נראה טוב מדי מכדי להיות אמיתי. אפילו תהיתי אם תמונותיו אמיתיות או לקוחות מאיזה אתר של תמונות חתיכים באינטרנט. למרות כל הספקות עניתי לו. עד מהרה קיבלתי ממנו את הטלפון שלו ונסעתי להפגש איתו. כשהגעתי לקרבת דירתו צלצלתי והוא אמר שהוא יוצא אלי. זה כבר התחיל להראות מוזר, אבל לא אמרתי כלום. 

לירון יצא לחדר המדרגות בבנין בו נמצאת דירתו. הוא עמד מולי, גבוה ממני בכמה סנטימטרים ויפה בדיוק כמו בתמונות, אם כי גדל גוף ושרירי-חטוב יותר מהטיפוס הרזה גבעולי שאני אוהב. הוא היה לבוש בטרנינג, מה שחירמן אותי עוד יותר. עמדנו בחדר המדרגות ובחנו זה את זה באריכות. הייתי קצת לחוץ מהמפגש שם ואולי זה ניכר על פני. לירון הביט והביט ובסוף אמר לי שהוא מתלבט. אינני יכול לקלוע לטעמם של כולם, כמובן, ואני לא זוכר אם הוא ראה את כל התמונות שלי לפני שנפגשנו או לא, אבל קיבלתי זאת בהבנה, למרות האכזבה. זה היה כנראה To good to be true, חשבתי. הבחור צעיר וחתיך וכנראה מחפש חתיכים כמוהו, ואני, מה לעשות, למרות כל תכונותי הטובות ועוד כמה ענינים בולטים, אינני חתיך ואינני צעיר. 

אם בכך היה מסתיים הענין אז ניחא, אבל הוא ביקש גם "לבדוק את הסחורה". לא במילים האלה כמובן, אבל רצה למשש לי קצת את הזין. פה עשיתי את הטעות. הייתי חרמן מדי כנראה והרשיתי לו, אבל כמובן שאני לא פראייר לגמרי ובאותה הזדמנות החלטתי גם אני לבדוק מה מסתתר מתחת לטרנינג שלו ושלחתי יד לחוש את ישבנו, שהתגלה כישבן חלק ורך, שהיה ממש לטעמי. גם אחרי "בדיקת הסחורה" ההדדית המביכה הזו בחדר המדרגות, הבחור עדיין המשיך להתלבט. הוא ציפה שאני אחליט בשבילו ולא עשיתי זאת. גם לא ניסיתי לשכנע אותו יותר מדי ש"בוא ננסה ונראה" כי לא רציתי להרגיש כמי שמתחנן לסקס איתו. יש לי מספיק סקס ולמרות שמאוד בא לי שזה יקרה גם איתו, לא התאמצתי כדי לשחרר אותו מהתלבטויותיו. רציתי שהוא ירצה בי בלב שלם. רציתי שהוא ממש יחשוק בי. זה דבר שחשוב לי מאוד, זה משהו שאם הוא לא קיים, אז גם החרמנות שלי כלפי אותו בחור יורדת בחצי. בסופו של דבר אחרי כל המישושים בחדר המדרגות הוא אמר לי שהוא מצטער, אבל לא.

מובך מאוד ובתחושת השפלה מסוימת הלכתי משם. מכיוון שעברה כבר כמעט שנה, אני כבר לא זוכר מה בדיוק עשיתי בימים שאחרי המפגש המביך, אבל כמו שאני מכיר את עצמי כנראה שיצאתי למסע זיונים והוללות כדי לזקוף את האגו הפגוע שלי.

חשבתי שזה כבר סוף פסוק עם לירון, אבל כמה חודשים אחר כך הוא פנה אלי שוב. תיארתי לעצמי שהוא שכח אותי ואת כל הארוע ולא היה לי כוח לעבור את הריטואל הזה מחדש. הזכרתי לו שכבר נפגשנו ושלא התאים לו אבל לירון ענה "בא לי שתזין אותי". עניתי לו שכבר מאוחר ואני עייף והולך לישון ושנדבר כבר. שבועיים חלפו ולירון פנה שוב. אמרתי לו שאני לא מבין אותו. הזכרתי לו מה שקרה בחדר המדרגות למקרה ששכח והזכרתי לו שלא התאים לו אז מה הוא רוצה ממני בכלל?  לירון התעלם מכל זה והמשיך לתאר לי איך הוא רוצה שאני אזיין אותו, אבל בסופו של דבר התברר שהזמנים שלנו לא מתאימים. עדיין תהיתי מה כל הענין הזה, אולי הייתי בשבילו רק פנטזיה חרמנית לעת דחק, אבל מכיוון שממילא לא הסתדרנו עם הזמנים לא היה טעם להמשיך ולחקור יותר מדי.

אני מניח ש- 99% מהבחורים בכלל לא היו טורחים לדבר עם לירון אחרי החוויה המביכה ההיא, ש- 99% מהבחורים היו נותנים לכעס עליו לשלוט בהם או לאגו הפגוע וליצר הנקמה לקבוע את מהלכיהם והיו טורקים את הדלת בפני לירון המנסה לגשש את דרכו חזרה. אני לא כזה. האופטימיות הנצחית שלי מוליכה אותי לחשוב שאולי הפעם יהיה בסדר. אולי צריך לתת הזדמנות שניה גם למי שאיכזב אותי בעבר. רק שהפעם לא התכוונתי להזדרז יותר מדי לקפוץ על העגלה לפני שאבדוק באופן יסודי את מערכת הציפיות ועד כמה לירון באמת החלטי לגבי מה שהוא רוצה. עדיין לא הייתי בטוח אם שתי הפניות הנוספות של לירון היו רק חרמנות יתר שלא באה על סיפוקה ונותבה אֵלַי אחרי שלא היו לו אופציות אחרות באותו זמן, או שלירון באמת התחרט שפיספס את ההזדמנות איתי. חצי שנה אחר כך, היתה לי הזדמנות נוספת לבחון את הסוגיה, וזה קרה בדיוק השבוע...