חשבתי שנגמר לי ממנו, אבל לא. בסך הכל שיניתי פאזה. הבנתי שלא אוכל לשנות אותו ושלאפי, 28, מה לעשות, יש את הקצב שלו. הבנתי שהוא לא משחק משחקים, אלא בסך הכל שונה ממני. הוא רוצה אותי, אולי אף רוצה מאוד, אבל הרצון הזה לא מספיק מיתרגם למעשים. הוא גם הרבה פחות מיני ממני ויש לו עוד לא מעט עיסוקים וידידים חוץ ממני. אפי הוא אדם חברותי וידידותי מאוד שיוצר קשרים במהירות בכל מקום. לכן אמרתי לו שאין לי ספק שהוא יסתדר בחו"ל, ואפי למשמע הדברים, פתח את עיניו התכולות הגדולות ושאל בתום מתוק: "אתה בטוח?"
"ללא ספק" עניתי והוא רק חייך חיוך גדול, נשק אותי והניח את ראשו על שקע צווארי כשנסענו יחד השבוע לאחר שבועות ארוכים בהם לא נפגשנו.
השבוע גם הבנתי למה לפעמים אני לא מקבל ממנו תשובות להודעות שאני שולח, זה ענין טכני שקשור לדרך בו הוא גולש מחוץ למחשב, ונחה דעתי. הבנתי שצריך פשוט לשלוח לו שוב כי יתכן שהודעות הולכות לו לאיבוד ואין מה לכעוס. ויתרתי על הכעס. ממילא עוד פחות מחודש הוא כבר בחו"ל, אז לשם מה לבזבז את הזמן המועט על חשבונות קטנוניים ועל כעס כשאפשר לבלות אותו בדרך הרבה יותר נעימה? אפי גם לא הטיפוס היוזם, אז למרות שהייתי שמח לו היה אחרת, ככה הוא. מחלקת היוזמה נשארת אצלי בלבד ואני צריך לקחת את זה בחשבון.
כשהסתדר שנפגש השבוע אפי הגיב בהתלהבות אמיתית ואמר לי שהוא ממש ממש זקוק לי וזקוק לפגישה הזאת. קפצתי אליו למקום בו הוא שהה וחיכיתי לו ברכב כי הוא בדיוק היה במקלחת ולא שמע את הצלצול. שלחתי לו SMS ובינתיים היטיתי את מושב הנהג לאחור קצת ועצמתי את העיניים לנמנום קל כי הייתי ממש ממש עייף. חלפו עשר דקות והטלפון שלי מצלצל. עניתי בלי לפתוח את העיניים ושאלתי אותו אם לבוא. אפי אמר לי: "כן, בכיף" אבל בטרם פתחתי את העיניים נשמעה נקישה בחלון הרכב. זה היה אפי שיצא אלי, כולו חיוך אחד גדול. יצאתי מהרכב והוא "התנפל" עלי בחיבוק חם מכל הלב ובנשיקה חמה לא פחות. לא אכפת היה לנו שזה אמצע רחוב שקט בעיר מרכזית, הצורך היה גדול יותר. ממש באותו רגע ידעתי את ההבדל. ההבדל בין התחושות שלי כלפי אפי לבין התחושות כלפי בחור סקסי כזה או אחר. זו לא היתה רק חרמנות, ויש חרמנות, זה היה הרבה מעבר לכך ואני לא יכול אפילו להסביר למה.
הייתי כבר עם בחורים יפים יותר, סקסיים יותר, מזדיינים טוב יותר וזמינים יותר מאפי, אבל אפי הוא אפי. חיוך אחד שלו ומשפט מתלהב אחד שלו כשאנחנו ביחד, ממיס אותי, עוד בלי לחשוב בכלל על סקס או על מגע גופני. בכל פעם שאנחנו יחד הוא נותן לי הרגשה נפלאה, חבל רק שהוא לא עושה את זה גם בין פגישה לפגישה באותה מידה שאני רוצה, אבל זה מה יש ועם זה ננצח.
היינו יחד שעות ארוכות באותו יום וגם למחרת היום. אכלנו יחד, צחקנו, דיברנו ואהבנו. אולי קצת התפלקה לי המילה הזו, אבל קשה לי לומר "הזדיינו" על מה שעשינו באותו יום, למרות שסקס היה בהחלט חלק מהענין, אבל התחושה היתה מעבר. אפי אמר לי את זה וגם אני אמרתי לו. יש לי קראש על הבחור הזה, לפעמים הקראש הזה מייסר אותי, אבל למדתי לחיות איתו כי כשיש לנו את הביחד שלנו, הוא כל כך טוב שזה מפצה על הכל. הפעם גם הסקס היה טוב במיוחד. גם החיבוקים, המגע, הכל.
אפי לא בחור יפה, אולי אפילו יראה מכוער למי שלא מכיר אותו, אבל בעיני הוא נפלא. זה לא רק גופו הבהיר חלק ורזה גבעולי, שאני אוהב, אלא החיוך, היחס, הרפליקות שהוא משמיע מדי פעם בשיחה, ההתלהבות בטון הדיבור שלו, כמו התלהבות של ילד, למרות שהוא כבר בן 28, השמחה הקורנת ממנו, עיני התכלת הגדולות הנפתחות לפני באושר כמו גם גופו הנפתח לפני באותו אופן. אפי הוא הפיתוי שקשה לי להגמל ממנו, למרות שאני יודע שעוד מעט קט אצטרך להגמל גם מהמעט שיש לנו יחד.
במפגש האחרון גיליתי עוד משהו על אפי, שהוא יודע לשיר ושיש לו קול ערב ונעים לאוזן. היה קצת סימלי במיוחד כששמענו ברכב את השיר Without you בגרסת הקאבר של מריה קארי שהוא אוהב. אפי אמר לי שכל פעם שישמע את השיר הזה כשיהיה בחו"ל יחשוב עלי. לכן בחרתי גם להקדיש לו את השיר הזה היום:
היה לי קצת מוזר להפגש איתו יום אחרי המפגש המאוד מוצלח עם לירון, אבל לא רציתי לוותר על כך, מה גם שלירון הוא עדיין עניין שאין לי מושג לאן יתפתח, אם בכלל. אז השבוע היה אפי. השבוע גם היה לירון החתיך, 24, השבוע גם היה עזרי התימני הסקסי, 25, וגם ארי הירושלמי, 26, שרק התכוונתי לביקור ידידותי אצלו אבל איכשהו גלשנו גם לסקס כיפי ומענג. השבוע כנראה גם הייתי חרמן במיוחד. אבל הדבר המוזר ביותר השבוע קרה דווקא עם בחור שטרם פגשתי, נדב בן ה- 26.
נדמה לי שכבר סיפרתי פעם קצת על נדב, 26, אבל מכייוון שאני בעצמי לא וזוכר מתי ואיפה, אחזור בקצרה. נדב גר ועובד רחוק, אבל בסופ"שים הא מגיע לבני משפחתו באזור המרכז שגרים משהו כמו 5 דקות נסיעה ממני. כבר חצי שנה אנחנו מדברים ובחודשיים - שלושה האחרונים השיחות [וגם החרמנות] הפכו להיות יותר אינטנסיביים. נדב הוא דו מיני. הוא חי באושר עם חברה שלו, אבל פעם בכמה זמן זקוק גם למגע הגברי, שאצלו הוא מתבטא ברצון להרגיש כמו בחורה במיטה. נדב חרמן עלי מאוד, כך הוא אומר. הוא בעל גוף רגיל, לא רזה ולא מלא, בהיר, קצת שעיר, פנים גבריות יפות, עצמות לחיים גבוהות ועיניים כחולות אפורות חודרות. אין ספק שאני נמשך אליו וחושק בו וזה הדדי, אם כי וירטואלי לחלוטין ועל סמך תמונות בלבד בינתיים. המרחק הרב והעיסוקים שלנו לא יצרו עדיין את חלון הזמן ואת חלון ההזדמנויות להפגש ולממש את כל התשוקה הכבושה הזו, אם כי הרצון בהחלט קיים. נדב אומר שכבר כמה חודשים לא היה לו סקס עם גבר ושהוא שומר את עצמו בשבילי. הוא יודע שאני לא שומר את עצמי עבורו ויודע אף על חלק גדול ממעללי, אם כי משום מה זה אפילו מחרמן אותו.
השבוע לא יצא לנו לדבר בכלל. לא ראיתי אותו באטרף ולא במסנג'ר והנחתי שהוא עסוק בעבודה או משהו, אבל בסוף השבוע יצר נדב קשר, הסביר לאן נעלם ואמר שחשב עלי רבות השבוע. כשנדב אומר שהוא חושב עלי, הוא מתכוון שהוא חרמן עלי ובדרך כלל שהוא מפנטז עלי וירטואלית תוך כדי עבודת יד מסויימת. כשהתברר לי שהוא בבית הוריו, זרקתי לו באופן ספונטני מה דעתו שבמקום כל התכנונים המסובכים על תיאום פגישה נינוחה וסקסית, אולי פשוט נפגש עכשיו לזמן קצר פנים אל פנים, נראה אם החרמנות הוירטואלית גם צולחת את המעבר למציאות ואולי אף ניגע קצת זה בזה.
נדב נדלק על הרעיון והסביר לי איך להגיע למקום מסוים בעיר בה שהה. הוא הסביר לי על כיכר מסוימת שממנה ניתן לפנות לשביל עפר, למקום קצת נסתר מהרחוב שאפשר להפגש בו בנחת באמצע היום. חמש דקות אחר כך הייתי שם בכיכר והודעתי על כך לנדב שאמר שתוך כמה דקות הוא מגיע וביקש שאעלה לשביל עד למקום נסתר מהרחוב. כל התקשורת בינינו התקיימה באותו זמן דרך המחשב, כי אני הייתי עם הלפטופ שלי ונדב עם המחשב בבית הוריו, כי מעשה שטן דווקא אז נגמרה לו הסוללה בסלולרי.
זמן קצר אחרי שהגעתי לאותה כיכר הסתבר לי שאי אפשר להכנס לאותו שביל ברכב. החלטתי לעלות לשם ברגל והודעתי על כך לנדב, אך לא הייתי בטוח אם הוא ראה את ההודעה או שיצא כבר. בנסיבות האלה לא היתה שום דרך לתקשר איתו אחרי שהוא יצא לדרך. אני לא אוהב להפגש כך כי במצבים כאלה משהו תמיד משתבש והוא אכן השתבש.
מצאתי איזה שלד של מבנה שהחלו לבנות וכנראה נטשו אותו וקיוויתי שזה מספיק נסתר לטעמו של נדב, וחיכיתי לו שם. נדב לא הגיע. הוא כנראה הופתע שלא ניתן היה להכנס לשביל הזה עם הרכב ולא ממש ידע מה לעשות כשגילה שהשביל לא עביר לכלי רכב. אחר כך הוא גם סיפר לי שעד לפני שבוע עוד ניתן היה לעלות לשם ברכב והוא לא ידע שהמצב השתנה.
בכל אופן, באותו הזמן שהיתי באותו שלד מבנה נטוש והסתכלתי מחלון המבנה על התנועה ברחוב. היה נדמה לי שרכב מסוים מסתובב שם סביב הכיכר כמה פעמים. מראה הדמות שבתוך הרכב תאם לנדב והבנתי שזה כנראה הוא, אבל עד שירדתי מהשביל חזרה לרחוב, הוא כנראה התייאש ונסע משם. אחרי כמה דקות הוא יצר איתי שוב קשר דרך המחשב. הסתבר שאכן זה היה נדב ברכב ההוא, שהיה במרחק של 100 מטר ממני, שמהמרחק הזה הוא נראה חמוד בדיוק כפי שציפיתי שיהיה, אבל רק אני ראיתי אותו, הוא לא הבחין בי.
הזמן להתפרפרות הקצרצרה כבר חלף ממילא והייתי צריך כבר לנסוע. התבאסנו מאוד שהמפגש הספונטני הזה לא קרה. נדב גם אמר לי שכל הדרך ברכב עמד לו הזין בטירוף. שהוא כבר היה מת להרגיש את הזין שלי בפה שלו ושהוא ללא ספק הולך עכשיו לאונן עלי לפני שישקע בשינת שישי אחר הצהרים.
הכמעט מפגש הזה עם נדב הסיר את הספקות הקלים שעוד היו לי שהוא אולי איזה מישהו פיקטיבי שרק מתחרמן עלי וירטואלית אבל שום דבר לא יקרה איתו. הבנתי שעם נדב זה הולך לקרות וזה יקרה מתי שהוא בעתיד. כמובן שתמיד קיימת האפשרות שכשנפגש נראה שבמציאות אנחנו פחות נמשכים זה לזה מאשר בתמונות, אבל אני אופטימי. במקודם או במאוחר נדב יקרה. במוקדם או במאוחר ידינו ישוטטו זה על גופו של זה, לשונותינו יטעמו, שפתיים ישקו וזין שוקק יפלס את דרכו למנהרה חמימה לעונג נפלא. ואולי לא?
לנדב, שטרם קרה, אני מקדיש את השיר "פרפרים לבנים" של אורי בנאי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
