פילבוקס

"המגע שלך חסר לי ולהרבה זמן, אני מתגעגע למגע ידיים שלך" אמר לי לירון, 24, אחרי שבוע שהייתי בחו"ל ולא התראינו.

"גם אני ואני מקווה שתרגיש אותן כמה שיותר מהר" עניתי ואז הנחית עלי לירון את השאלה המפתיעה: "אתה יכול להתאהב בי?"

השבתי באופן דיפלומטי, לא בגלל שלא היה נעים לי לומר שלא, אלא בגלל שהשאלה תפסה אותי קצת בלתי מוכן, בשדה התעופה ברגע שהכריזו על עליה למטוס. שאלתו של לירון השאירה אותי מלא הרהורים: האם אני יכול? האם אני רוצה? האם לירון הוא הבחור המתאים לכך?

אני בעצם בקושי מכיר אותו, לא נפגשנו הרבה ואין לי מספיק זמן איתו כדי לדעת. חוץ מזה, אני צריך להשתחרר מהמון מעצורים ומחסומים כדי שלמשהו כזה יהיה סיכוי, אבל לירון צריך לגרום לי את הרצון כדי שזה יקרה. כדי שזרע הרגש שבהחלט נמצא שם באיזה שהוא מקום, יצליח לנבוט ולהשתרש, צריך להשקותו בהרבה רגש ותשומת לב מצידו של לירון עצמו, צריך להשקיע בתיחוח הקרקע, דישון, השקיה ואור שמש. רק אז, כשהוא ירגיש נוח, נעים ובטוח, אולי הוא יעז לנבוט שם בארץ האהבה הלא זרועה של ליבי. הארץ של אהבת גבר לגבר.

אולי הייתי כמה פעמים על סיפה של הארץ הזו, אבל ראיתי אותה רק מנגד. אולי הייתי אפילו פעם אחת אורח לרגע בארץ הזו, אבל ידעתי זאת דווקא כשהיא נגמרה. האם אצליח לזהות אותה לפני שזה יקרה? או שזה גורלה, שזו השריטה הפרטית שלי לזהות רק אהבות קודמות, אהבות שהסתיימו ואינן עוד?

ללירון הפעם אני מקדיש את השיר Sowing The Seeds Of Love של Tears For Fears משנת 1989: