פילבוקס

לא ממש הולך לי להפגש עם לירון בזמן האחרון למרות הרצון הרב ההדדי, כל פעם מסיבה אחרת. בימים האחרונים לירון חולה והפגישה ביננו נדחתה שוב. סקס ממש אין לנו זה עם זה, אבל שיחות הטלפון מתלהטות והולכות. חלקים מהן אינם סתם שיחת טלפון חרמנית אלא ממש סקספון. זה לא משהו שמדבר אלי, אבל לירון מתחרמן מזה מאוד ומה לא עושים בשביל בחור סקסי מלהיב כמוהו.

"תחרמן אותי" הוא מבקש באופן כל כך חמוד ואני מתחיל לחרמן אותו במילים על מה שנעשה כשנפגש. מעין סיפור סקס אינסטנט בעל פה אני רוקם במיוחד בשבילו. לירון מתחרמן, הוא משתף פעולה במילים, ידו בוודאי אוחזת בזין שלו ומשפשפת עד שהוא אומר לי "גמרתי". בזמן האחרונה בכל שיחת טלפון ביננו הוא מתחרמן וגומר. הוא אומר שזה לא רק מה שאני אומר אלא גם איך שאני אומר, משהו בקול שלי מחרמן אותו במיוחד או במחשבה עלי כאילו עושה לו משעים כאלה ואחרים. סבבה לו, באסה לי. אני זקוק למגע האנושי. סקס וירטואלי לא עושה לי את זה. גם לירון זקוק למגע האנושי ואוהב אותו מאוד, אבל יכול גם בעת דחק להסתפק בתחליפים וירטואלים כמו סקספון איתי.

יום אחרי אחת השיחות הוא שלח לי הודעה: "כולי רעדתי אתמול ממך. ממש עינגת אותי" וביום אחר אמר לי משהו שהפתיע אותי עוד יותר. משהו לא חרמני גרידא אלא בעל משמעויות שאפשר להרהר בהן רבות. לירון אמר לי משהו מיוחד: "מעולם לא הרגשתי פרפרים כמו שאני מרגיש איתך". אחר כך דיברנו קצת על מה שהוא אמר. יש רגשות ביננו ולא רק חרמנות, ירון תוהה אם אני פתוח גם לאהבה, אבל מוקדם מדי עדיין לדעת לאן זה יגיע. אם להיות ריאליסט עד הסוף - רוב הסיכויים שזה לא יגיע לשום מקום. גם אם זה יגיע לאיזה מקום, זה ככל הנראה יגמר בתוך כמה שבועות או חודשים כשלירון ימצא מישהו שיכול לתת לו את כל כולו, ולא כמוני. אבל מה לעשות שברגעים כאלה אני מעדיף להיות פנטזיונר על פני ריאליסט?

סיפרתי לחברי הנפלא, ארי הירושלמי, על מה שמתרחש לי בבטן מכל הסיפור הזה עם לירון, הפרפרים והרגשות. ארי אומר שהוא ממש מבין אותי, שאני כל כך רוצה משהו מעבר לסקס בלבד, שיודע כמה רגשי אני יכול להיות, אבל הזהיר אותי שזה יגמר לא טוב. הוא בטוח שאני אפגע בסופו של דבר ושיכאב לי. קשה לי מאוד להשתחרר מבחינה רגשית, אבל אני רוצה שזה יקרה כבר. אמרתי לארי שאפילו אם אפגע, אני רוצה לזמן מה להרגיש את זה. כל כך רוצה... והוא רק חיבק אותי ואמר לי כמה שהוא מבין... ואני יודע שבסופו של דבר, ארי גם צודק.

והפעם עורר בי הפוסט געגועים לשיר ישן ויפה אם כי קצת שמאלצי שאותו אני מקדיש הפעם ללירון בגלל כל מה שהוא מעורר בי  Somethings Gotten Hold Of My Heart , במקור של ג'ין פיטני משנות ה- 60, אבל אני דווקא מעדיף את גרסתם של The Window Speaks מ- 1985 שאפשר לראות כאן: