פילבוקס

אני רוצה את לירון, אבל שונא לחכות למשהו שאני לא יודע מתי יגיע. חיכיתי לו בסבלנות רבה כי ידעתי עד מתי צריך לחכות, אבל אחרי ששתי פגישות אחרונות שלנו התבטלו, פעם בגלל עבודתו ופעם שניה בגלל מחלה, אני די מתוסכל.

אם הייתי יודע מתי ההמתנה תסתיים, אם לירון היה נותן לי את ההרגשה שהוא חושב על כך ומייחל לזה כמוני, הייתי מחזיק מעמד, אבל כשיש לפתע דממת אלחוט בכיוונו, רוחות רעות מתחילות לנשב בשבשבת מצב הרוח שלי.

הכל כל כך שברירי ונראה לי שלירון לא מבין כמה. אני צמא לתשומת לב ממנו אבל הוא לא משקה אותי אפילו בטיפה אחת של מים. המחשבות מתחילות להתרוצץ לי בראש: האם זה רק בגלל שהוא חולה ועייף או שלא אכפת לו? פתאום נהייתי קצת קצר רוח, אולי זה בגלל שאני עדיין לא מרגיש מספיק בטוח איתו למרות כל המילים היפות? צריך לחכות לטפטוף ממנו שלא מגיע או להתחיל לחפור בארות חדשים?

והפעם האסוציאציות שלי התקשרו לשירו של ג'יימס בלאנט Tears and rain שאפשר לראות כאן: