פילבוקס

במהלך החודש האחרון הזה היו גם רגעי שפל שבהם לא הלך לי כלום. יזיזים טובים וותיקים עזבו, לא היה שום בחור מענין באופק, הזיונים האחרונים היו תפלים ומשעממים ומעט מאוד בחורים שנראים לי גילו ענין בכרטיס שלי באתר ההיכרויות או נענו להודעות שלי בצ'אט. הרגשתי שאיבדתי את הטאץ'. שהמזל הטוב וההצלחה המפתיעה שלי בעולם הזה הולכים ונעלמים. אם אין שום בחור שרוצה יותר מרק סקס, אם כל פעם שניסיתי את היותר הזה רק התאכזבתי. חשבתי שאולי צריכה לעבור תקופה של סקס נטו, בלי לחשוב יותר מדי קדימה, ואת המחשבה הזאת יישמתי כבר כמה שבועות. לפתע גם זה כבר לא הולך כל כך קל. פאק, הייתי חרמן ורציתי סקס. זה מה שגרם לי להעיף מבט בכרטיס הישן שלי שלא נכנסתי אליו כבר זמן רב, אולי דווקא בו מישהו גילה איזו התענינות. רגע אחר כך קיבלתי שם הודעה ממישהו שלא ראיתי כבר כמעט שנה וחצי. זה היה אריאל, הבחור הדתי שהיה אז בקושי בן 20 כשניתקתי איתו אז את הקשר.

תזכורת קצרה: הסיפור של אריאל החל לפני כשנה וחצי או קצת יותר כשחיפשתי משהו קליל, סקס ללא התחייבויות וללא ציפיות. אריאל ידע את זה ואמר שזה מתאים לו, אבל בדיעבד הוא רצה יותר. עד מהרה התברר שגם בקשר לסקס עצמו יש לאריאל בעיה. הוא היה בתול והתקשה במין אנאלי. למעשה במשך זמן רב הוא לא הצליח להחדר ממש. ניסינו כמה פעמים והרגשתי שכל הנסיונות האלה רק מכבידים עליו, או שהוא לא ממש מעוניין או שהוא עדיין לא בשל לכך. באחת הפעמים הוא נחדר אמנם אבל לא ממש הצלחתי לזיין אותו כמו שצריך אחרי החדירה. אחרי כמה סטוצים, שבהם הוא די נהנה, אבל אני הרבה פחות, הדהים אותי אריאל בהודעה שהתאהב בי. ההתאהבות הבלתי אפשרית שלו הכניסה אותי ללבטים. בכאב רב החלטתי אז בסופו של דבר לנתק איתו את הקשר כדי שלא יפגע יותר כי לא חיפשתי קשר כזה איתו. הייתי חרמן אז על גופו הרזה-שחיף-נערי, אבל לא מעבר לכך. הוא בכה והתחנן. לא היה אכפת לו שזה כל מה שאני רוצה העיקר שאפגש איתו מדי פעם, אבל אני ידעתי יותר טוב. ידעתי שאין טעם לעורר אצלו ציפיות שווא. מכתב האהבה הקצת ילדותי שהוא נתן לי בפגישה האחרונה שלנו, הבהיר לי את זה ללא ספק. לא נפגשתי איתו יותר אבל לא חסמתי את התקשורת ביננו. הייתי שם מהצד השני של המסנג'ר או הטלפון לשיחת הרגעה ותמיכה מדי פעם, עד שעם חלוף הזמן הוא נרגע והסתגל למצב החדש.

לא דיברתי עם אריאל כבר חודשים רבים. הפעם, אריאל כבר בן 22, והיה בוגר וריאלי יותר בשיחתנו. אחרי כמה חילופי ברכות נימוסין של "מה שלומך" ו- "מה חדש?" אריאל שאל אותי לפתע אם בא לי להפגש. היססתי לרגע קט. הבנתי שזה הרגע בו הגעתי לתחתית החבית אם אני מגרד משם סקס עם מישהו כמו אריאל שלא ראיתי כבר שנה וחצי עם כל הנסיבות שנילוו לפרידה הזאת והיססתי אם להסכים לכך כי חששתי שהוא עלול להפגע שוב. למרות החרמנות, מתוך שרידים של חוש אחריות כלשהו, השארתי לו פתח מילוט. לא רציתי שיחיה באשליות שאנחנו עומדים לחדש את הקשר כפי שהיה בעבר. רציתי שיתייחס לסטוץ הזה שחשתי שמתקרב והולך, באופן מפוכח ובוגר יותר כסטוץ בלבד, אז אמרתי לו: "חשבתי על זה... אבל אתה בטוח שאתה יכול להתייחס לזה בקלילות?"

"כן, פגישת ידידים או חברים טובים" ענה אריאל שכנראה התכוון למשהו אחר ממה שהתכוונתי או שמא חשש לומר מה הוא באמת רוצה.

"מה תרצה לעשות בפגישה כזאת?" שאלתי.

"מה שתרצה" ענה אריאל.

"ואם אני חרמן ומה שאני רוצה זה רק סקס?" הקשיתי.

"סבבה, אז מתי אתה רוצה שנפגש?" אמר אריאל ובאותו רגע נסתתמו כל טיעוני הנגד והחלטתי להפגש איתו. אנוכי מצידי? אולי, אבל צריך שניים לטנגו ואריאל ידע בדיוק לאיזה סוג של ריקוד הוא הולך להכנס ולי כבר בא לפזז על הרחבה איתו את טנגו הסקס שלנו, אם להמשיך עם המטאפורה הזאת...

רבע שעה אחר כך כבר הייתי בדרך אליו, חרמן טילים ותוהה אם הפעם אצליח סוף סוף לעשות איתו סקס כמו שצריך. שעה אחר כך כבר היינו על המיטה, הזין שלי בפה שלו, גופו הבהיר הרזה-שחיף-חלק, תחת הידיים המלטפות שלי ואני עדיין תוהה.

כשהגיע הרגע. שמתי קונדום וג'ל והכנתי את ישבנו לחדירה עם אצבעותי. הדרך נראתה פתוחה, אבל ברגע החדירה אריאל התכווץ וברח החוצה. ניסינו אחר כך שוב ושוב הוא ברח. בפעם השלישית הוא הצליח קצת יותר אבל זה כנראה הטריף אותו והוא החל לאונן לעצמו במהירות כשהזין שלי חצי בתוכו והשפריץ בעוצמה רבה אחרי זמן קצר. ידעתי שזה כנראה סוף החדירות כי אריאל קם לשטוף את עצמו מהשפיך ואני חיכיתי לו במיטה.

הזין שלי עדיין עמד כמו טיל ומת לזיין שוב. אריאל נשכב לידי, התחבק איתי, התרפק על גופי אבל כל נסיון שלי להתקרב שוב לפתח האסור נענה בדחיה. ידעתי שהחרדות שלו הן רק בראש. שפיזית הוא כבר פתוח לחדירה ולזיון כמו שצריך. הרגשתי את זה מקודם כשהיתה חדירה לזמן קצר והאצבעות שלי הרגישו את זה עכשיו כשהחדרתי אותן לישבנו לבדוק אם הדרך כבר פתוחה. אמרתי לו שהוא יכול. ביקשתי שירגע ושיסמוך עלי. אט אט אריאל נרגע.

שכבנו על הצד בתנוחת כפיות. אצבעי מפמפמת לו קלות את החור והזין מסתובב בסביבה. בשלב מסוים נתתי לזין להצטרף. אריאל קצת התכווץ כשהתחלתי לחדור אבל ליטופי וסבלנותי עשו את שלהן הפעם. בפמפומים עדינים והרבה ליטופים נכנסתי כל פעם קצת יותר וזה כבר היה זיון ממש. אריאל נרגע, אחר כך אפילו קצת התלהב וגם אני. הגברתי קצת והרגשתי שאני קרוב לגמור, גם אריאל התחיל להריץ את ידו על הזין הזקור שלו ואז זה הגיע ושנינו גמרנו כמעט יחד. סוף סוף זיינתי אותו כמו שצריך, סוף סוף היה לי קצת כיף אחרי תקופת באסה ממושכת. אחר התברר כי גם לו, כבר מזמן לא היה סקס כמו שצריך.

אחרי שהחזרתי אותו הביתה ועמדנו להפרד שוב, שאל אותי אריאל: "אז מה עכשיו? נפגש עוד שנה וחצי?" וחיוך מפוכח ואולי קצת מריר על פניו, אבל אני רק חייכתי ללא אומר, ואז הוסיף אריאל ואמר: "מצידי אפשר גם להפגש בעוד יום – יומיים... איך שבא לך". לא נותר לי אלא להאנח ולומר לו: "להתראות אריאל". ידעתי שהסיכוי שנפגש בקרוב נמוך עד מאוד. נראה לי שגם אריאל  ידע והפנים את זה. הימים הבאים אכן העידו על כך, כשבניגוד לעבר הוא לא שלח לי שום הודעה נוספת ולא עשה שום מאמץ להשיג את מה שידע, כנראה, שלא ניתן להשיג מעבר לסטוץ החד פעמי הזה.

לאריאל אני מקדיש את השיר הישן היפה של קליף ריצ'ארד, The young ones, משנת 1962: