אחרי שלושה חודשים בהם לא התראינו, הפתיע אותי השבוע לירון, 24, כאשר פתאום בא לו להפגש ומכל המקומות שבעולם לנסוע דווקא לחוף געש יחד. לא דיברנו על מה נעשה שם, אבל היתה לי תחושה עמומה שזו לא יותר מנסיעת ידידים ללא שום כוונות חרמניות.
"תתפשט שם?" שאל אותי לירון ואני השבתי: "אם זה לא יפריע לך, ואתה?"
"בוודאי" ענה לירון.
למוד נסיון מקביעת פגישות עם לירון, אפילו לא הייתי שהפגישה תתקיים בכלל ושלא יצוץ לו איזה משהו בעבודה או סתם בילוי מאוחר שהוא לא התעורר ממנו ואפילו די הייתי מופתע כשבסופו של דבר, כשהגעתי לאסוף אותו הוא בכלל ענה לטלפון, עד כדי כך הייתי סקפטי.
כשהגענו לחוף בשעת בוקר מאוחרת מצאנו לנו מקום מבודד, אולם לירון לא מיהר להתפשט וזה לקח לא מעט זמן עד שהורדנו את בגדי הים והוא שכב להשתזף ואילו אני ניסיתי לא להתפחם יותר מדי. פה ושם גם טבלנו במים הנעימים אבל כשניסיתי להתקרב קצת יותר, לירון התרחק ושפת הגוף שלו שידרה "לא". לירון לא היה במוד חרמני בכלל [או שלא היה במוד חרמני ביחס אלי] ואילו אני, שתמיד יכול להכנס למוד המתאים עם הבחור המתאים, נאלצתי לשמור את הידיים הארוכות שלי אצלי. למרות זאת תוך זמן מה שמנו לב לאיזו נהירה קלה של גברים לאזור שלנו.
"נראה לי שאנחנו האטרקציה של החוף" אמר לירון.
"חביבי" אמרתי לו כשאני מביט בגופו החטוב-גבוה-בהיר ופניו היפות, "אתה אולי האטרקציה של החוף ולא אני, אבל אם נתמזמז קצת אולי נהיה האטרקציה של החוף" ושלחתי את ידי אליו, מהמר על כך שאולי הרגע הנכון הגיע. הזין שלי החל להתעורר מהמגע הקצר הזה בגופו של לירון ולירון שלכסן מבטו לזין שלי אמר בחיוך: "עכשיו גם אתה, גם אתה" אבל הוא לא ממש רצה לזרום איתי הלאה והרפיתי ממנו.
לא היה עוד מגע ביננו, אם כי דיברנו, צחקנו, והיה די נחמד לתפוס כמה שעות של שלווה שם על החוף איתו. שם ואחרי כמה שעות של בטן-גב הגיע הזמן לזוז. רק כשהגענו חזרה לת"א אמר לי לירון שעכשיו הוא חרמן מכל השמש והים הזה. הוא הסתכל עלי ואני חייכתי, אבל הוא ידע שכבר מאוחר מדי בשבילי.
"פספסתי את הזדמנות שלי, אה?" הוא אמר בהבנה.
"היום כן, כבר מאוחר מדי" אמרתי.
"מאוד נהניתי היום, זה טוב שלא עשינו סקס" אמר לירון "זה יגביר את החשק לפעם הבאה".
"אם תרצה בפעם הבאה שנפגש, בעוד שלושה חודשים, אפשר לחשוב על משהו" הגבתי במעט ציניות.
"מה פתאום בעוד שלושה חודשים? נפגש בקרוב, בשבוע הבא או זה שאחריו, ביום החופשי שלי. אולי ניסע שוב לגעש?" אמר לירון.
"אולי" אמרתי לו.
"אוף, כמה שאני חרמן" הוסיף לירון, "הלילה אני הולך לחגוג".
"תעשה חיים" אמרתי לו ונפרדתי ממנו בחיבוק קליל ונשיקה בלחי, מהרהר על ישבנו הרך והמפתה שהפעם לא ממש זכיתי להרגיש אותו.
ללירון שרק רצה להשתזף קצת, אני מקדיש את השיר Tim Curry - Working on my tan משנת 1981:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
