פילבוקס

ראיתי השבוע את איש הבוץ מסתובב על החוף בגעש. הוא בן 60 להערכתי, דובון שעיר וחביב שכל הזמן מרוח בבוץ שחור של ים המלח. זו לא הפעם הראשונה שאני מבחין בו בחוף ותמיד תהיתי מאיפה הבוץ השחור הזה הגיע, אבל השאלה הזו עמדה להתברר לי באותו היום, בנסיבות לא כל כך נעימות.  

כשהגעתי באותו יום לגעש עם ארי הירושלמי, 26, חיפשתי רק להתאוורר קצת אחרי כמה ימי עבודה עמוסים מאוד שבהן הייתי קבור בעבודה, רציתי "נירוואנה" כמו שאמרתי לארי. בתחילה זה באמת היה כך. שמש נעימה, ים נהדר, שקט ושלווה ורק מעט אנשים היו שם בסביבה, כי אני לא אוהב שיותר מדי אנשים מסתובבים לי שם בסביבה.

עד מהרה פשטנו את בגד הים ונכנסנו להשתכשך בים באיזו בריכה טבעית בין הסלעים. אבל זמן קצר אחר כך נגמרה כל האידיליה כשנשענתי באדישות על הסלע והרגשתי צריבה חדה ופתאומית. זה היה איזו יצור ימי שמחובר לסלע באופן שלא ניתן להבחין בו, קיפוד ים או משהו דומה. ניסינו לשטוף את מקום הצריבה שלי עם מי ים וניסינו למרוח חול אבל שום דבר לא עזר ואז עלה רעיון לארי ללכת לאיש הבוץ ולשאול אותו אם נשאר לו קצת מבוץ ים המלח הזה שהוא מתמרח בו כל הזמן.

איש הבוץ התגלה כאדם חביב שסיפר לנו שבבוקר הוא נסע לים המלח להביא משם בוץ לפני שיצא לשיטוטיו בחוף געש. הוא אמר שאכן נשאר לו עוד די הרבה מהבוץ השחור הזה, והוא נתן לי ממנו למרוח את מקום הצריבה. איש הבוץ גם הציע לנו להתמרח בו באופן כללי, אבל אני לא ממש אהבתי את הריח אז ויתרתי. ארי לא ויתר על התענוג שאמור לעשות משהו טוב לעור ואישהבוץ לא ויתר על ההזדמנות למרוח לארי את הגב וגם כנראה את הישבן בהזדמנות החגיגית הזאת. לארי זה לא ממש הפריע, למרות שהוא אמר שהיה מעדיף שאני הייתי מורח אותו, אבל אני  - כאמור - הייתי עסוק עם הצריבה הלוהטת שלי בגב. אחרי שסימנו להתמרח הודינו לאיש הבוץ וחזרנו למקומנו, יושבים על החול ומתייבשים. לא הייתי בטוח אם הבוץ הזה עוזר או לא, אבל כנראה שהעובדה שהוא כיסה את מקום הצריבה מהשמש סייעה במעט.

זמן מה אחר כך עבר איזה בחור ערום נוסף לידינו, נראה לי בן 30 פלוס מינוס שנתיים, בחור חייכן בהיר ושמנמן, לא ממש לטעמינו. הבחור שאל מאיפה הבוץ שהיינו מרוחים בו וארי הזדרז לשלוח אותו לכיוון איש הבוץ החביב והבחור אכן הלך. ארי אמר לי שאולי שני הבודדים האלה גם יהנו להם קצת זה עם זה וחייך חיוך ממזרי בזוית הפה. אחרי כמה דקות הבחור חוזר ונעצר שוב לידינו, כשהוא מרוח רק חלקית בבוץ של איש הבוץ.

"תגידו, גם לכם הוא רצה למרוח את הבוץ על הגוף?" שאל הבחור המרוח חלקית בבוץ.

"רצה, אבל לא בא לי" אמרתי ואילו ארי אמר "מרח לי קצת על התחת, שיהנה, למה לא?" ואז הוסיף ואמר לו: "חשבתי שתתענגו לכם שם קצת יחד..."

"אני באמת רוצה להתענג, אבל לא איתו" אמר הבחור בחיוך והוסיף, כשהוא פונה לארי: "מה איתך? מי מענג אותך?"

"הוא" אמר ארי והצביע עלי.

"ואותך מי מענג?" שאל אותי הבחור.

"הוא" אמרתי ומבטי מופנה לארי.

"אז אני מבין שאני קצת מיותר פה" אמר הבחור בחיוך ופנה לדרכו.

המשכנו לשבת שם על קו המים, שני אנשי בוץ קצת מגוחכים, אני מחכה שהצריבה  תחלוף וארי מחכה שהבוץ יחליק את עורו הנפלא ממילא. אחרי חצי שעה, כשהבוץ שעלינו התייבש בשמש, שטפנו אותו אבל התברר שהצריבה רק החריפה, עם או בלי קשר לבוץ, ועכשיו כבר ממש כאב לי. אפילו נגיעה קלה כאבה, אבל עדיין לא בא לי ללכת מהחוף שבקושי הספקנו להיות בו זמן קצר לפני שזה קרה. ניסינו לשטוף קצת עם סבון נוזלי שהיה לי ואולי זה הרגיע לזמן מה ובינתיים השתעשענו לנו קצת, נוגעים, מתחבקים, מתנשקים ומתחרמנים קצת, אבל אז שמתי לב שאיזה שניים שלושה גברים התקרבו, תקעו מבטים ואחד מהם אפילו שיחק לעצמו עם הזין והביט בנו ללא הרף כשהוא איזה עשרה מטרים מאיתנו בלבד, מה שגרם לי לאבד כל שריד של חשק.

ארי דווקא נדלק מזה ורצה לצרף אותו, אבל לא הייתי בראש והוא גם בכלל לא היה לטעמי. מאחר וגם אני כבר לא הייתי חרמן, החלטתי שזה יהיה אגואיסטי למנוע מארי קצת כיף ואמרתי לו שילך אליו לבד, אם בא לו, ואילו אני אלך לי לטייל בינתיים על החוף. ארי כנראה קלט את הפרצוף החמוץ שלי. "אני יודע שאתה לא אוהב את זה" אמר ארי "אבל אנחנו הרי לא זוג ועושים את זה גם עם אחרים, אז למה אתה כועס?"

"יש הבדל בין לדעת לבין לראות" אמרתי לו "ואני לא אוהב את מה שאני רואה. לא את הגברים האלה ולא את הרצון שלך להיות איתם."

"כן, הטעם שלנו בגברים ממש שונה, גם אני לא אוהב את כל הפרידמנים האלה שאתה נמשך אליהם, ואני גם לא מבין משהו: אם הם הטעם שלך למה אתה בכלל איתי?" הקשה ארי.

"בכל כלל יש יוצא מהכלל ואתה מקרה מיוחד, ארי. מה שיש ביננו זה לא רק ענין של משיכה פיזית, זה כל המכלול של האדם שאתה."

"וגם של האדם שאתה" אמר ארי "אל תיקח את זה למקום הלא נכון, אבל אתה הרי יודע שאני אוהב אותך".

"כן, גם אני מת עליך" אמרתי לו לבחור הזה שאני מחבב כל כך אבל נמשך אליו כבר פחות מפעם.

"רק שאתה כבר לא נמשך אלי כל כך" אמר ארי בתבונה.

"לא יודע, ארי, אני לא הייתי חרמן במיוחד היום ממילא וכל האנשים האלה מסביב פשוט הורידו לי את החשק. לך אליו. תעשה מה שבא לך ואל תספר לי על כך. אני הולך לטייל קצת" אמרתי לו והלכתי.

הפעם לא מצאתי על החוף איזה ג'יימס מעניין, לא פניתי לאף אחד ואף אחד גם לא פנה אלי. אחרי סיבוב של כחצי שעה, כאשר כאבי הצריבה רק מחריפים והולכים, חזרתי כשאני רואה מרחוק את ארי מחכה לי בקוצר רוח. "לאיפה הלכת כל כך הרבה זמן?"

"רציתי לתת לך את הזמן לעשות מה שבא לך" אמרתי לו.

"לא קרה כלום בסוף" אמר ארי "מקרוב לא כל כך בא לי עליו, הוא ליקק לי קצת את הישבן וחמש דקות אחר כך חזרתי לחוף ומאז אני רק מחכה לך. מה שלום הגב שלך?"

"שורף לי אש וגם כואב תופת במקום של הצריבה, אני לא יכול יותר. בוא נחזור נמצא איזה סופרפארם ונקנה שם איזו משחה להרגעה."

יצאנו מהחוף כמה שיותר מהר אחרי שהתרחצנו במים רגילים וסבון ששוב הקל לזמן קצר ונסענו לסופרפארם הקרוב. לצערי, המשחה שקניתי שם רק החריפה את המצב ורק אחרי שחזרתי הביתה וניגשתי לרופא, קיבלתי משהו שעזר סוף סוף אחרי כמה שעות של סבל מתגבר. עד הבוקר כבר הרגשתי הרבה יותר טוב ואחרי שקיבלתי הודעה מבחור חדש שהלהיב אותי, ידעתי שהיום החדש הזה יהיה כבר יום מוצלח, ואכן הוא היה, ועוד איך היה....

והפעם בחרתי את השיר "על קו המים" של עברי לידר: