פילבוקס

כשפגשתי לראשונה את סהר, 22, רזה-נערי-בהיר-חלק וחמוד ברמות, ידעתי שהוא מזכיר לי מישהו. רגע אחר כך נצנץ הזכרון. סהר הזכיר לי דמות מציוריו של קרוואג'יו המשולבת בפניו של אלייז'ה ווד, ששיחק את פרודו ב"שר הטבעות". אהבתי את מבנה עצמות הלחיים שלו ואת מבנה האף שנתן קונטרה עדינה לסנטרו העדין ואהבתי גם את עיניו הגדולות.  אהבתי גם את המראה הכללי ואהבתי את החיוך החמוד ודברנותו הקלולסית.

הכל היה ספונטני ומהיר. רגע אחד התחלנו לדבר באטרף על סקס מפנק חושני עם הרבה מגע וזמן קצר אחר כך נפגשנו ועשינו את זה בדיוק. כשסהר שאל אותי במיטה, באחת ההפסקות של מסע העינוגים איתו, מה הפנטזיה שלי, עניתי בכנות: "אתה" כי זה מה שהוא היה. לא רק מבחינת המראה, אלא גם מבחינת כל המפגש הארוך איתו.

אחרי שהתפשטנו והתחלנו להתמזמז, קיבל סהר טלפון מאיזו ידידה שלו, כשהוא שוקע איתה לשיחה שלא היה נראה לי שעומדת להסתיים כל כך מהר. אחרי המתנה של שתיים שלוש דקות, החלטתי לקחת את הענינים בידיים, והתחלתי בחדירה איטית ובזיון איטי  כשהוא לא פוסק לרגע אחד מלהג השיחה ורק לפעמים נאנח בשקט כשחיוך גדול מרוח על פניו מרוב עונג, אם כי את זה הידידה שלו לא יכולה היתה לראות. לקראת סוף השיחה הוא אמר לה שהיא התקשרה אליו בחלק הכי טוב של היום, ואחרי שסגר את הטלפון אמר לי שהוא אף פעם לא ישכח את הזיון תוך כדי שיחת טלפון הזה.  

הרגשנו שאנחנו רק רוצים להשאר שם במיטה עוד ועוד ועוד ולא להפסיק להתרפק זה על זה, לא רק בסקס, אלא גם המון ליטופים ונשיקות עמוקות וממושכות. סהר, בדיוק כמוני, אוהב את שני הדברים האלה בדיוק. כל פעם כשרק התרחקתי קצת ממנו, הוא משך את הגוף שלי אליו ושאל בחיוך למה אני כל כך רחוק. כל פעם שרק יד אחת שלי ליטפה אותו, הוא שאל איפה היד השניה.

גם אריה ותיק אפשר ללמד טריקים חדשים, כמו שאומרים, אז סהר לימד אותי שכשהוא רוצה לשתות, אפשר גם להשקות אותו ישר מהפה שלי את הלגימה האחרונה שנטלתי מהבקבוק וכשהוא רוצה לנשום הוא לא חייב לקת אוויר מהחדר, הוא יכול לקחת אותו ישירות מהריאות שלי, וכך השקיתי אותו מדי פעם ונשמנו זה את זה לפעמים, לפני שחזרנו רק "סתם" להתנשק.

לסהר היה קשה שאני אפמפם אותו חזק וארוך כמו שאני אוהב, אבל הוא בכל זאת הצליח לקחת את הזין שלי עד הסוף, למרות שכשראה אותו קצת פקפק אם יוכל לעשות זאת. מה שכן, הוא אמר לי שאמנם בדרך כלל לא מייחס חשיבות לממדי הזין אלא לכימיה ולכיף עם האדם שנמצא איתו, אבל הזין שלי הוא בהחלט הפתעה נעימה שמוסיפה נקודות לכל המפגש שלנו. כשנכנסתי לישבנו, הוא אהב את תחושת הזין בתוכו ולא רצה שאצא. היתה חושניות רבה בחדירה העדינה הזו עמוק ככל הניתן לתוככי ישבנו הקטן, הרך והנעים כל כך. רציתי לפמפם, רציתי לסעור ורציתי לגמור, אבל סהר רצה את זה אחרת, במיוחד בגלל שזו היתה הפעם הראשונה שלו איתי. הוא אמר שלזין כזה הוא צריך זמן להתרגל וכשראיתי שמתחיל לכאוב לו מהתנועות הקצובות והחזקות פנימה והחוצה, הרפיתי והאטתי. היה משהו אירוטי מאוד בתחושת הזין שלי הנמצא ללא נוע בתוכו כששנינו רק מתענגים על התחושה, ורק מלטפים ומנשקים זה את זה. גם באוראלי הראה סהר יכולות של ממש ומעולם לא נעמה לי חדירה עד הסוף לגרונו של מישהו כפי שנעמה לי עם סהר. הוא אמר לי שהוא לוקח אוויר כאילו הוא צולל למים וכך הוא יכול לקבל את הזין שלי לגרונו העמוק והחלק, והוא אהב את זה מאוד, וגם אני אהבתי.

סהר הצטער קצת שלא יכול היה לתת לי לזיין אותו חזק וטוב כמו שאני אוהב, אבל אמרתי לו שלא חייבים להספיק הכל בפעם הראשונה. הפעם הוא התרגל אלי ובפעם הבאה נוכל לעשות דברים נוספים. סהר ציין לטובה את העדינות שבה אפשרתי לו להתרגל לזין שלי שבתחילה חשב שאין מצב שהוא יוכל לקחת אותו עד הסוף, אבל לאט לאט זה קרה. הוא אמר לי שהעדינות שלי לא גורעת מאום מהגבריות שלי וכי לא נתקל הרבה בשילוב הזה בין גבריות לעדינות, כי בדרך כלל הבחורים העדינים שבהם נתקל היו גם אפפפס.... קצת נשיים. הוא גם שמח על השילוב הזה שלי והרגשתי את זה בכל רגע שהיינו יחד. זה היה נעים.

באנו לשעתיים שלוש ונשארנו שש שעות תמימות, בהן לא הפסקנו לגעת זה בזה ולהתרפק זה על גופו של זה, במיטה, במקלחת, בג'קוזי ואפילו בשירותים. אם זה היה תלוי באנו היינו נשארים כך עוד דעות על גבי שעות. המון זמן כבר לא קרה לי שככה הבחור שאיתי לא ירצה להתנתק ממני ושאני לא ארצה באותה מידה להתנתק ממנו. אני לא חושב שזה נובע מהעובדה ששנינו לא גמרנו, אם כי נהנינו מאירוטיקה טובה וזיון ארוך נעים ומפנק. נראה לי שפשוט היה לנו כל כך נעים זה עם זה וכל כך נעים מהחיבור הזה שלנו שלא רצינו להפסיק. היה נעים גם שכשגופו הקליל היה עלי ולא חדלתי ללטף את עור המשי שלו כהוא אט אט נרדם לשינה קלה ונינוחה שממש לא רציתי להפריע לו בה, אם כי בסופו של דבר נאלצתי לעשות זאת.

היה קשה לנו להפרד מהמיטה ולהפרד זה מזה, אבל לא היתה ברירה והגיע הזמן לזוז. לסהר אני מקדיש את השיר Breaking up is hard to do  בגרסת הקאבר של משפחת פרטרידג' מ- 1972, למרות שהשיר מדבר על פרידה מסוג אחר, אבל זה מה שעלה לי בראש:

סהר לא היה הזיון הכי טוב שהיה לי, אבל סהר הוא הפוטנציאל לזיון הכי טוב שיכול להיות לי, ולא רק לזה כמובן. מה שכן, סהר הוא ללא ספק הבחור שהכי משך אותי מכל הבחורים שכתבתי עליהם כאן בבלוג בשנתיים האחרונות. האם מה שהיה איתו היה נכון רק לאותו זמן או שזו גם תחילתה של יזיזות מופלאה? מוקדם עדיין לומר. אני רק יכול לקוות לטוב.