אלי, 30, היזיז הסקסי שלי התפוגג לי אחרי המפגש שלנו בתחילת השבוע ומאז לא שמעתי ממנו מילה. שלחתי לו הודעה או שתיים אבל לא קיבלתי תשובה, למרות שכשהורדתי אותו ליד ביתו הוא הבטיח לשלוח לי הודעה איך הסתדרו הענינים כשהגיע הביתה ואיך הוא מרגיש. אני קצת מודאג, אבל אני בעיקר תוהה למה. אחרי חודש ויותר שבו דיברנו כמעט מדי יום, כל ההעלמות הפתאומית הזו קצת מדכדכת אותי. אולי הוא הבין שאני רוצה סוג של קשר קצת יותר ידידותי, קצת יותר מסקס בלבד וזה לא ממש מתאים לו, אבל למה לעזאזל הוא מתחמק ולא אומר לי את זה במפורש? אני שונא קצרים בתקשורת ואני שונא התעלמויות. אני חושב שאם יש לו משהו לומר לי - ואפילו אם זה לא יערב לאוזני - עדיף לומר חדש חלק ובאופן הכי ישיר שיכול להיות, כי ההתחמקות והערפל פשוט מייסרים אותי.
האדם השלישי יצר איתי קשר פעם שניה והפעם לא רק דברי נימוסין בפיו, אלא נסיון לגשש אם יש לו מצב למשהו איתי. כנראה שהבחור הזה נדלק יותר על הזין שלי במפגש הלא מוצלח ההוא (למרות שהוא לא נגע בו כלל) מאשר נדלק על הישבן המטריף של אלי. אולי בגלל זה לא כל כך עמד לו. אולי הורסטילי הזה היה יותר פסיבי מאקטיבי. כנראה שצדק אלי שאסור לבנות על ורסטילים. בכל אופן, הבהרתי לבחור שאני מחפש משהו שונה ואיחלתי לו חג שמח ובהצלחה בחיפוש.
אורן, 25, עליו הספקתי לכתוב רק בשולי הפוסט הקודם שלי, הבריז. בלי שום הסבר, בלא שטרח אפילו לצלצל מתוך הגינות ולהודיע לי שלא אחכה לו סתם בצומת בה קבענו להפגש. לא היה לי את הטלפון שלו וכך עמדתי וחיכיתי וחיכיתי עד שנמאס לי. אולי הוא שכח לקחת את המס' טלפון שלי, אולי הוא רשם אותו באופן שגוי ואולי הוא סתם מניאק שלא שם זין על אחרים. לאן נעלמה כל ההתלהבות שלו מהלילה האחרון לגבי מה שאנחנו עומדים לעשות בפגישה הזאת? מה קרה לפתע? עוד ועוד סימני שאלה.
ארי הירושלמי, 26, ידיד הנפש שלי, מצא מישהו. הפעם עושה רושם שהקשר מתחיל להיות רציני, דווקא בגלל שקודם נוצרה ביניהם חברות ורק אחר כך הם הגיעו לסקס. כשזה קרה לו לפני כשנה עם מישהו אחר, זה התחיל דווקא מסקס, המשיך במשהו שנדמה היה לארי כאהבה, אך הסתיים במפח נפש גדול. אני מקווה שהפעם זה יתקדם לכיוון טוב יותר. הפעם פער הגילים ביניהם אינו כה גדול, אלא בסביבות עשר שנים. הפעם גם נראה לי שהוא מצא אדם טוב, אם להסתמך על פרטים כאלה ואחרים שסיפר לי ארי על הקשר המתרקם ביניהם.
אני מאמין שהחברות ביננו תעמוד גם בכך. הפעם, בניגוד לעבר, קיבלתי את זה ברוח טובה. הפעם, בניגוד לעבר, רגשותי כלפיו כבר שונים והם יותר רגשות של חיבה עמוקה וידידות מאשר משהו אחר. הפעם, בניגוד לעבר, לא נחנק לי הגרון מדמעות כשהוא סיפר לי על כך. הפעם, בניגוד לעבר, חשתי שמחה אמיתית שמשהו טוב קורה בחייו של ארי ואני מקווה שלא אתבדה. אני מצטער קצת על ההתרחקות הטבעית שתהיה ביננו בגלל כך, אבל אני מקבל את זה כמעט בלב שלם. לפחות עם ארי אין לי סימני שאלה. תוכו כברו. זו התכונה הכי טובה שאפשר למצוא באדם. אני שונא משחקים, אני שונא צביעות, אני שונא אדישות ואני מתעב חוסר אכפתיות לרגשות הזולת. ארי הוא האדם שהכי רחוק מכך שאני מכיר. ארי הוא בחור ישיר, כן ואמיתי, כן ירבו כמוהו.
לפעמים אני לא מבין את המשחקים שאנשים משחקים. אבל למרות כל האכזבות שידעתי השבוע הייתי רוצה לנסות להביט על כל הענין המרגיז הזה בחיוך. לכך בדיוק מצאתי שיר מתאים Inner Circle - Games People Play , במקצב הרגאיי, משנת 1994: