ההיכרות שלי עם גיא, 41, החלה בהודעה שקיבלתי ממנו באטרף בענין מוסיקלי נוסטלגי, אבל הקליק היה כשהבנתי שיש לו איזו שריטה בקשר לבורמה. שאלתי אותו מה יש לו מבורמה ואם במקרה הוא מכיר את הסרט "הנבל הבורמזי" ותשובתו המפתיעה היתה שזה אחד הסרטים שהשפיעו עליו בילדותו. הפתיע אותי מאוד שהוא הכיר את הסרט הדי נשכח מלב הזה, שבעיני הוא אחד מעשרת הסרטים היפים ביותר שראיתי מעודי. התברר שגם גיא הוא אדם של נוסטלגיה, בין אם למוסיקה ובין אם לקולנוע של פעם.
אגב, הסרט הנבל הבורמזי בגרסתו האחרונה נעשה בשנת 1985 ע"י קון איצ'יקאווה, מגדולי הבאים היפניים. זהו סרט על קבוצת חיילים יפנים הנלחמים בבורמה במלחמת העולם השניה ושומרים על מורל גבוה בעזרת שירה ונגינת נבל של אחד מהם. זה סיפור על רעות בין חיילים בזמן מלחמה, על הטראומה שעובר אחד החיילים שכתוצאה ממנה מסרב לחזור ביפן, הופך לנזיר בודהיסטי ומנסה לתקן את מה שקרה. לכאורה זה סרט על חוסר התכלית של מלחמה באשר היא, אבל בעיני זה סרט על חברות, והפן הזה שלו הוא שנגע לליבי במיוחד.
בכל אופן, השיחה על הנבל הבורמזי ההוא הביאה אותנו כבר למחרת היום לפגישה, לשיחה על עצמנו ועל החיים, לקפה, ולבסוף - כשנמאס לגיא מכל הפילוסופיה - הוא פשוט בא מולי והחל לחבק ולגעת. מהר מאוד הבנו ששנינו חרמנים וגלגלנו את עצמנו למיטה שם המשכתי לפרוט על גופו השחום והנעים במשך כמה שעות מענגות.
הבודהיזם והארי קרישנה היו גם אהבתו הגדולה של אחת מהביטלס החביבים עלי, George Harrison אשר בשיר שלו My sweet lord משנת 1970 בחרתי לסיים את הפוסט הזה: