פילבוקס

אפי, 29, האוקראיני החמוד והדקיק שכל כך נקשרתי אליו בארבעת החודשים הקצרים של היכרותנו, חזר לארץ אחרי כחצי שנה בה שהה ועבד בחו"ל. בחצי שנה הזו, לצערי ונראה לי שגם לצערו, בקושי יצא לנו לדבר עקב הבדלי השעות ואי התאמת השעות הפנויות שלנו אלה לאלה. כשהודיע לי שהוא חוזר לא עטתי עליו מיד, מה גם שהייתי די עסוק בעבודה, כך שרק לקראת סוף השבוע צלצלתי אליו.

רק אז הסתבר לי כי אפי כבר מנסה להשיג אותי כמה ימים רק שברוב טפשותי שכחתי להודיע לו שהחלפתי מס' טלפון. הוא ניסה להתקשר אבל קצת נבהל כשלטלפון שלו ענתה איזו בחורה שלא הבינה מה הוא רוצה ממנה. הוא גימגם לה שהוא מחפש ידיד שלו וכנראה טעה במספר, אבל נותר קצת חושש מי ומה היתה הבחורה הזו שענתה לו אז. צלצול הטלפון שלי הבהיר לו את התעלומה הקטנה ושימח אותו מאוד.

התגעגעתי לשמוע את קולו המתרונן משמחה בטלפון כשהוא מדבר על משהו שמלהיב אותו, התגעגעתי גם לחיוך שלו ובוודאי למגע גופו, אבל אליהם אני כנראה אמשיך להתגעגע עוד זמן מה. מאז חזרתו לארץ, אפי כבר מצא לעצמו עיסוקים רבים, בין עניני סידורים וביורוקרטיה ובין אם ביקור חבריו המרובים, אשר ימלאו את זמנו בזמן הקרוב. ככה זה כשהוא בחור שקושר קשרים ומתיידד בקלות עם אנשים מכל מקום בעולם וגם בארץ יש לו ידידים רבים.

מהיכרותי עם אפי אני יודע שתמיד הוא עסוק ותמיד קשה לו למצוא זמן פנוי, אבל בשבוע הקרוב אנחנו בוודאי ובוודאי שנפגש, אם כי אין לי מושג אם הליבידו הדי חלש שלו כבר מתגעגע אלי או שזה יהיה מפגש ידידותי בלבד. אני רואה בעיני דמיוני את עיניו הכחולות המדהימות צוחקות מולי באושר בזמן שאני מקיף בזרועותי את גופו הרזה כל כך ומאמץ אותו אל ליבי ואני מדמה בעיני את הנשיקה, אך מעבר לזה אין לי מושג מה יקרה והאמת שגם לא נראה לי שיקרה משהו, לא בפגישה הראשונה בכל אופן.

אני מסוגל לשמוע באוזני את שטף דיבורו המתלהב הצפוי להשמע כשנפגש - הוא כבר אמר לי שיש לו המון דברים לספר לי - ואני תוהה עד כמה אצליח להשחיל מילה או משהו אחר קצת יותר מענג בתוך כל המלל הזה. אין לי מושג אם אפי עוד חושק בי או שרואה בי ידיד בלבד ואין לי מושג מה אני ארגיש כלפיו כשנהיה זה ליד זה. אפי היה אחד המקרים הנדירים של יזיז וידיד, כמו אנשים כה מועטים בקרב אלה שאני פוגש במסעותי בארץ אטרף.

אני מתגעגע לאפי, למרות שבצד רגעי האושר והעונג הרבים שבעתי ממנו גם מרורים ואכזבות, שאולי הזמן גרמן ואולי משהו אחר. קשה למצוא מישהו שיגיע לרמת האמפתיה והאכפתיות כלפי כפי שהייתי רוצה. אצל אפי, ברגעי אושר הייתי מקבל את זה ממנו במנות גדושות, אך כשהיה מודאג ומוטרד היה צולל למעמקי הלא-אכפת-לי-מאף-אחד, בהם לא היה שם זין עלי ועל אף אחד אחר. רגעים כאלה כאבו לי, אבל למרות הכל אני יודע שבבסיסו אפי הוא אחד הבחורים הטובים שהכרתי. אני מתגעגע אליו ואני זקוק לו. אני זקוק לסוג הקשר הזה שקצת ממנו היה לנו וכבר זמן רב אין לי עם אף אחד. אני מקווה שמשהו מזה יחזור ואני מקווה שאני לא חי באשליות...

ולאפי אני מקדיש הפעם את השיר Leo Sayer - When I need you, משנת 1977: