השבוע, אחרי זמן די ממושך שלא ניהלתי שיחות עם לירון, 24, העסוק מעל הראש מאז החל בלימודיו, הוא צלצל. דיברנו קצת על דא ועל הא והוא סיפר לי שחטף הצטננות חזקה. ניסיתי להתבדח על כך ואמרתי לו שהיה צריך להבין שזה כבר לא מתאים לעשות סקס בחוץ בצינת הלילה ואז גיגלנו שיחה קטנה על הנושא. שנינו לא טומנים את ידינו בצלחת, אבל הודיתי בפניו שכבר די נמאס לי מסקס סתם.
"בא לי שהסקס יהיה עם ערך מוסף. עם מישהו שמעבר לסקס אפשר יהיה גם לדבר איתו, לצחוק איתו, להפגש איתו בידידות לא רק לסקס וכן הלאה." אמרתי לו.
"ולמה לא איתי?" הוא שאל.
"כי אתה כבר לא רוצה סקס איתי, מה אני יכול לעשות?" השבתי.
"אתה מתגעגע אלי?" שאל בשמץ של ביישנות.
"אפשר שלא?" עניתי בשאלה רטורית.
"בוא נפגש מחר, לקפה או ארוחת צהרים, משהו" אמר לירון.
"סבבה, רק תבחר מקום שיש לו שירותים גדולים שנוכל להשתעשע גם" צחקתי.
"למה בשירותים, כשאפשר בדירה שלי?" צחק לירון.
למרות הפינג פונג הטיזרי קצת הזה, ידעתי שאלו רק הקנטות סקסיות שאין מעבר להן כלום. כבר חודשים ארוכים יש ביננו משחקי התגרות כאלה שאינם מבשילים לכלל מעשה. זה מעין מתח מיני, שאנחנו מנסים לטפח, אם כי אינני מבין לשם מה. אני לא ממש רואה תשוקה מצידו כלפי, וכשאין תשוקה מצידו - אין מה שילבה את האש בגחלים הדועכות שלי. כך נמשכת לה הידידות המוזרה קצת שלנו, בה אני משמש ללירון הכתף שעליה הוא נהנה להשען בכל מיני עיניני דיומא ומצוקות השעה, ואני מספק לו את המשענת הזו בנפש חפצה. זה סוג של ידידות שאינה תלויה בדבר כי הרי הדבר בטל כבר מזמן ולמרות זאת הידידות הזו נשארה.
בסופו של דבר לא נפגשנו, לירון היה עסוק עם בחור אחר ואני עם עם שניים (לא ביחד), אבל על כך בפעם הבאה...
ולאש שלא בוערת כבר זמן רב ביני לבין לירון אני מקדיש את אחד משירי הרוק הכבד הקלאסי שנותנים טוב טוב בראש כמו שלפעמים בא לתת לי ללירון,Deep Purple - Burn משנת 1974: