פילבוקס

הערת המחבר:  תמיד  סיקרן אותי הביטוי "מסכן חואניטו" בשיר "האישה שאיתי" של דייויד ברוזה. מי היה אותו חואניטו שבשיר? למה הוא מסכן? אני בטוח שהמחבר לא התכוון לחואניטו שיצר הדמיון שלי, אבל מצד שני, לך תדע.

"לאישה שאיתי כל כולי התמכרתי
והיא גם זרעה בשדות שחרשתי
בבוקר אני מתעורר רק אליה
בחושך אני מגשש אל שפתיה
אני שלה עכשיו וכל מה שהיה לי
החברים, הכלבים, הזיונים, המשחקים
על הכל ויתרתי
מסכן חואניטו"

בגיל 26 עזב אדם את הכל ונסע למכסיקו. מאז שהתחיל ללמוד עיצוב אופנה בשנקר, החלום שלו היה להקים עסק משלו לייצור חולצות. הוא קנה שם במחיר הזדמנות איזה מפעל טכסטיל מיושן שייצר בכלל שמלות ואשר בעליו הזקן רצה כבר לצאת לפנסיה. המילה "מפעל" אולי גדולה קצת למתפרה הקטנה הזו ששכנה בקומה שלישית של בנין מגורים מיושן במכסיקו סיטי, אבל הוא ראה את הפוטנציאל. זו היתה אולי המתפרה העשירית שאדם ניגש לראות אבל כשראה שם את חואניטו ידע שזו המתפרה שתהיה שלו.

באותה עת לא ידע אדם בן כמה היה חואניטו, וגם חואניטו לא ממש ידע. אפילו חואן, בעל המתפרה הזקן, לא ידע. הוא אסף אותו ממש מהרחוב עשר שנים קודם לכן שם ניסה לשרוד לאחר שאמו הבלתי ידועה נעלמה לאי שם. חואן סיפר לו שחואניטו נראה אז כבן ארבע או חמש אבל ככל הנראה רק בגלל הרעב וגילו האמיתי היה מבוגר בכמה שנים ממראהו. גם שֵם לא היה לו, אבל איך שהוא כולם התחילו לקרוא לאסופי הקטן בשם חואניטו, וחואן לא ממש התנגד. חואן נתן לחואניטו מחסן קטן למגוריו בקצה המתפרה, אוכל לאכול ובגד ללבוש וכמובן גם עבודה. בתחילה חואניטו היה רק מנקה אתת המתפרה ומגיש לתופרות את החוטים וגזרי הבדים אבל עם הזמן גילו כי ידיו הקטנות והזריזות טובות במיוחד לעבודות התפירה העדינות והוא החל לעבוד כאחד מכולם.

חואניטו לא כל כך דיבר כשאדם הגיע לביקור במתפרה בשעת ערב אחרי שכל העובדים כבר הלכו, אבל עיניו השחורות הבוערות ניתלו בו במבט שואל.

"הוא חושש להזרק שוב לרחוב אחרי שהמתפרה תמכר" אמר חואן, "אבל אני את שלי עשיתי. לא חיפשתי לי נכד נוסף, יש לי כבר מספיק משלי. הוא עובד מיומן ונאמן, ואם תמשיך להפעיל את המתפרה כדאי לך לשמור עליו. מה אתה מתכוון לעשות כאן במקום? מתפרה או עסק אחר?" שאל חואן.

"זו אכן תשאר מתפרה, אם כי לא לשמלות, אני יותר בכיוון של חולצות" אמר אדם ושם לב שחואניטו פולט איזו אנחת רווחה "ואם חואניטו עובד טוב כמו שאתה אומר, אז אין שום סיבה לזרוק אותו לרחוב, לא?" הוסיף אדם בחיוך רחב.

אחרי שהושלמה העסקה ואדם סיים להסב את המתפרה לתפירת חולצות, הוא יכול היה להתפנות לחפש מקום קצת יותר נוח למגוריו מאשר המלון הקטן בצידה השני של העיר אשר כל בוקר לקח לו להגיע ממנו למתפרה שעה ויותר. אחרי חיפושים ממושכים, כששמע במקרה כי בקומה שמעל המתפרה, מתפנה חצי מהשטח, הוא מיהר לשכור אותו, שבר את המחיצות הפנימיות ככל שניתן היה ויצר לו לופט מגורים כלבבו. אולי לאדם מהחוץ זה היה נראה קצת מוזר לגור במקום ההוא, אבל לאדם זה היה פתרון נוח למדי.

חואניטו עלה ופרח במתפרה המחודשת ואדם, שהבחין בכשרונו הרב, קידם אותו בתוך שנה אחת לתפקיד מנהל תפעול, שפטר אותו מטרדות הניהול היומיומי, מה שאפשר לאדם להתפנות לאהבתו האמיתית - מלאכת העיצוב. תוך שלוש שנים מהגיעו למכסיקו יצא שמם של עיצובי החולצות של אדם למרחוק והוא החל ליצר עבור פירמות ידועות גם מעבר לריו גרנדה. עם ההתרחבות, הפכה המתפרה לסטודיו בו עסק אדם בעיצוב ותכנון ואילו מלאכת התפירה ההמונית הועברה לעשרות מתפרות שיצרו עבורו בקבלנות משנה בכל רחבי העיר. חואניטו, באותו שלב, כבר הפך למפקח האיכות הראשי של העסק ופקד את המתפרות השונות מדי יום להשגיח על איכות היצור.

במרוצת השנים החלו אדם וחואניטו להפגש גם בשעות הערב לאחר העבודה. בתחילה זה היה לארוחת ערב פה או סתם ערב צפיה בכדורגל ושתיה, אולם מלבד שמץ של ידידות לא היו לאדם שוב מחשבות אחרות ביחס לחואניטו. לפעמים היה נדמה לו שחואניטו מביט בו בהחבא, במבטים שיש בהם רמז למשהו אחר, אבל אדם מיהר לשלול את המחשבות האלה על הסף, לאור פער הגילים של כעשר שנים שהיה ביניהם.

רוב זמנו ומרצו של אדם היה נתון לפיתוח העסק שלו וזה היה המפתח להצלחתו. הוא לא ניסה לפתח כל מערכות יחסים שם במכסיקו והסתפק בסטוצים קלילים עם בחורות סקסיות שהיה אוסף במועדון זה או בפאב ההוא, אליהם הלך רק כשגבר עליו יצרו. לעיתים גם לזה לא היה לו זמן והוא היה פשוט מזמין איזו נערת ליווי, פורק עליה את חרמנותו וממשיך בשגרת יומו. על בנים אדם לא ממש הרבה לחשוב. הוא הדחיק את המחשבות הללו שליווי אותו כבר מגיל ארבע עשרה והתמקד בבחורות בלבד, אם כי מדי פעם היתה מתגנבת לראשו איזו מחשבה סוררת על חואניטו החמוד אשר היה ממהר לגרשה ממוחו. 

ביום השישי האחרון של חודש אוגוסט, כשמלאו לאדם שלושים שנה, עשה לו חואניטו מסיבת הפתעה רבת משתתפים, אליה הוזמנו בעיקר קולגות מהתחום כי אדם היה שקוע רובו ככולו בעניני עבודה וכמעט כל קשריו החברתיים, שהיו גם כך קלושים למדי, נתרקמו סביב עניני העסק. אלה היו בעיקר קבלני משנה שיצרו עבורו, לקוחות מכובדים מבתי אופנה כאלה ואחרים, ספקים, אישי ציבור עירוניים ואחרים. אחרי שהסתיימה המסיבה וכל האורחים התפזרו מלבד חואניטו, אדם כבר היה מסוחרר למדי מרוב טקילות ומרגריטות וכשל לעבר המיטה הענקית בחדר השינה שלו, כשחואניטו, שלא שתה כלום, תומך בו.

אדם לא זכר הרבה מהלילה ההוא, אבל תחושת עונג מסוימת הציפה אותו כשהתעורר בבוקר ומצא את חואניטו ישן במיטתו הענקית כששניהם ערומים ומכורבלים זה בזה. הסדין הלבן הקליל בו הם התכסו נשמט קצת וגילה את כתפו הימנית וחלק מפלג גופו העליון והחלק של חואניטו. אדם ממש הופתע איך לא שם לב למראהו המרהיב של חואניטו שכאילו באותו בוקר נגלה לעיניו לראשונה, אבל הוא עדיין לא היה בטוח אם הם סתם נרדמו שיכורים כך או שבאמת קרה ביניהם משהו באותו הלילה.

כשהוא ניסה לזוז קצת מחואניטו, שלח זה את ידו לאחור ומשך את אדם אליו, מגרגר בהנאה על תחושת גופו החמים של אדם הצמוד אליו ועל זקפתו המתעוררת, והחל  להניע עצמו לקראתה עד שלכבד אותה בין לחיי ישבן המשי שלו. התחושה חירמנה את אדם בטירוף אבל כל הסיטואציה היתה מוזרה מדי בשבילו ופתאומית מדי בשבילו, כך שהוא עצר, נשק לחואניטו על לחיו וקם להתקלח מכל הרגשת הג'יפה של הלילה. חואניטו לא אהב את ההתנתקות הזאת של אדם, אבל אחרי זמן קצר קם גם הוא והחל להכין לשניהם ארחות בוקר קלה וקפוצ'ינו חם כפי שאדם אהב לשתות כל בוקר וכשהכל היה מוכן, קפץ למקלחת בתקווה להכנס לשם יחד עם אדם אבל אדם כבר הספיק לצאת עם מגבת עטויה סביב האגן ולחואניטו לא נותרה ברירה אלא לעשות מקלחת זריזה ולהצטרף לאדם לשולחן האוכל.