אם מבטים היו יכולים להרוג, תרזה היתה נופלת בו במקום ועוברת לעולם שכולו טוב ביום בו פסעה ברגל בוטחת לתוך הסטודיו, נעולה נעלי עקב דקיקות וחצאית קצרצרה שהחמיאה עד מאוד לרגליה השזופות והבלתי נגמרות. משקפי השמש הגדולות שעטתה על פניה הסתירו אמנם את עיניה הירוקות, אך לא את החיוך הגדול שהאיר את עיניה ברגע שניגש אליה אדם לקבל את פניה בחיבוק קליל ונשיקות על שתי לחייה, כנהוג, אך איש מהם לא שם לב לחואניטו שעמד בצד ועיניו רושפות אש.
תרזה היתה הקניינית הראשית של אחד מבתי הכלבו הגדולים של מכסיקו סיטי אשר שמעו של אדם וחולצותיו המעוצבות הגיעו לאוזניה, עד שהחליטה לבוא לבודקם בעצמה. היה לה לחואניטה מראה חושני ביותר, חזה בינוני בגודלו אבל גאה זקוף ומתריס והילוכה היה בוטח, כמי שיודעת להעריך את עצמה. אף גבר, גם אם הוא הומו, לא נותר אדיש כשתרזה עברה בסביבה. חואניטו, בחושי הרחוב החדים שלו, קלט את צרתו ברגע שראה אותה, אבל אדם היה עיוור לכל זה והחל לנהל את פגישת העסקים הזו, כמעט בלי להציץ לעבר רגליה החטובות של תרזה.
החולצות והעיצובים אמנם מצאו חן בעיני תרזה מהרגע הראשון, אבל אדם מצא חן בעיניה עוד יותר. למרות שהיה מנוי וגמור איתה למנות את אדם לספק מורשה של בית הכלבו אותו יצגה ולהתחיל להזמין ממנו סחורה, החליטה תרזה לשמור את הקלפים צמוד לחזה ולהעמיד פנים סקפטיות לגבי אפשרות ההתקשרות העסקית ביניהם. היא הקשתה על אדם בשאלות לגבי מועדי אספקה, גודל ההנחה ומכסות אספקה מינימאליות. לאחר דין ודברים, אמרה לאדם כי היא ממהרת לפגישות נוספות ומוטב כי יפגשו להמשיך ולדון על הפרטים במקום שקט יותר למחרת בערב.
"יש מסעדה איטלקית נפלאה מתחת לביתי, מה דעתך על אוכל איטלקי?" שאלה את אדם.
"איטלקי, סיני, מכסיקני, לא ממש משנה לי. אני אוכל כדי לחיות ולא חי כדי לאכול", השיב אדם שמראהו הכחוש מעט, שהבליט את עצמות לחייו הנאות, דיבר בעד עצמו.
"מצויין, אם כן. קבענו. מחר בשמונה בערב, זה בסדר?" אמרה וליטפה בידידותיות יתר את זרועו של אדם שרק הנהן בהתלהבות.
אדם חש מסוחרר מאפשרויות העבודה עם הכלבו שייצגה תרזה. בינו לבין עצמו הוא הודה שגם היה מסוחרר לא מעט גם מתרזה הסקסית בעצמה, אם כי הוא לא ממש האמין שמלבד פלרטוט קליל יכול להיות ביניהם משהו. מחשבותיו של אדם כבר רצו הרחק הרחק קדימה לעתיד העסקי המזהיר הצפוי לו אם יהפוך להיות ספק של בית הכלבו ההוא. למען האמת לא היה מדובר בבית הכלבו הזה בלבד, אלא ברשת בתי כלבו שהתפרשה על פני כל מכסיקו ומדינות סמוכות, ולאחרונה פתח גם כמה סניפים חדשים בטקסס וניו - מכסיקו, בדרום ארה"ב ועוד היד נטויה.
דריסת רגל בקשרים עסקיים עם הרשת הזו כאחד מספקיהם הראשיים, יכולה היתה להוות פריצת דרך משמעותית עבור אדם. אמנם הדברים עוד לא היו סגורים עד הסוף, אבל דווקא חואניטו עודד אותו ואמר שלהערכתו מדובר בעסקה גמורה.
"אתה בטוח שיש צורך בפגישה הנוספת הזו?" ניסה חואניטו להניא אותו מקיומה, במיוחד אחרי שנודע לו שתרזה לא סתם הקנינית הראשית של הרשת אלא גם ביתו של המייסד.
"אין לי הרבה ברירות, אם אני רוצה לקבל את ההזמנה הזו. אתה יודע איך דברים נסגרים במכסיקו" השיב אדם.
חואניטו, לצערו, אכן ידע. כסף או מין היו הגלגלים שהניעו עסקאות רבות במכסיקו. האינטרסים המסחריים היו אמנם חלק מהענין ובלעדיהם לא היה נסגר דבר, אבל גם אם היה אינטרס מסחרי, לא היה שום סיכוי לסגירת עסקה לולא הוחלקו כספים מתאימים לשמן את הידיים הנכונות או שניתנו טובות הנאה מיניות לשמן את הזין הנכון. לרוב היו אלה נערות ליווי או נערי ליווי מהמדרגה הראשונה שנשלחו למי שצריך באישון לילה, בעילום שם, או מעטפות שמנות מלאות מזומנים. לעיתים שני הדברים גם יחד. במקרה הזה, חשש חואניטו שתרזה תסגור את העסקה עם אדם כבר במיטה, ואילו החלום שחלם מרגע שראה את אדם לראשונה ואשר אמש חשב כי התגשם סוף סוף, יפוג כלעומת שבא. חואניטו לא התכוון לוותר כל כך מהר. אם אדם לא ממש זכר מה קרה ביניהם בלילה הקודם הוא כבר יגרום לו להזכר והוא יגרום לו להתמכר, כי חואניטו ידע כיצד לגרום לגברים להתמכר לגופו.
הוא עשה את זה פה ושם בשביל הבילוי וטובות הנאה קטנות. לא כסף. אם היה לוקח כסף היה מרגיש שהוא זונה, אבל לצאת לאיזה מועדון יוקרתי או מסעדת צמרת ולהרשות לגבר שאיתו לקנות לו ארוחה ושתיה או לפנק אותו במתנות פה ושם, זה היה משהו אחר. חואניטו היה סוג של פילגש לאותם גברים אמידים שהתחלפו פה ושם. בשנתיים האחרונות היה לו איזה שוגר דדי קבוע ובלעדי. רק איתו הוא הרשה לעצמו לקחת כסף בפעם הראשונה. הוא לא ביקש כלום ולא היה איזה תעריף קבוע לזיון, כך שזה עדיין לא הרגיש לו כזנות.
בפעם הראשונה שזה קרה, זה היה אחרי שהוא אמר לדון ורון שיש לו יום הולדת, למרות שלא היה לו מושג מתי יום ההולדת שלו ואיזה יום הולדת זה בכלל. הוא פשוט אימץ לעצמו את יום ההולדת של מעסיקו, חואן. כששאל השוגר דדי שלו בן כמה הוא בעצם, ענה לו חואניטו בשליפה של הרגע שהוא בן עשרים ואחד, למרות שבאותה מידה זה יכול היה להיות תשע עשרה, עשרים או משהו בסביבה.
"חבל שלא ידעתי מראש, אבל קח את זה ותקנה לך משהו יפה ליום הולדת" אמר דון ורון כשהניח 500 דולר ליד שידת הלילה שבצד המיטה, לפני שהלך. מאז אותו יום נהג דון ורון להניח שטר כזה או אחר על אותה שידה כל פעם שהלך ולהפטיר "קנה לך איזה משהו יפה, חואניטו". מתן כסף במקום להסתכן וללכת לקנות בחנויות כאלה ואחרות כל מיני פינוקים קטנים למאהב שלו, כפי שנהוג, התאים לדון ורון כמו כפפה ליד. הוא שחרד לפרטיותו והיה דיסקרטי מאוד בכל הקשור לקשר ביניהם. כל כך דיסקרטי הוא היה שלמרות מאמציו לא הצליח חואניטו לגלות דבר או חצי דבר על דון ורון, עד שהחל לחשוב שאולי זהו בכלל לא שמו האמיתי.
אם חואניטו היה רוצה בכך, הוא יכול היה מזמן לעזוב את חדרו הקטן במתפרה ולגור בדירת אהבים שהציע השוגר דדי שלו לשכור עבורו בלב העיר, אבל הוא העדיף לשמור על עצמאותו. היה לחואניטו איזה חשש קמאי לעזוב את המתפרה, חשש למצוא את עצמו שוב ברחוב רעב וחסר כל. עד כמה שלחשש הזה לא היה יסוד, הוא היה שם, טבוע עמוק בתוך נפשו וזה מה שהשאיר אותו עובד במתפרה למרות כל הכספים שהעתיר עליו דון ורון ואשר רק הלכו והצטברו בפינת הסתרים שלו בחדרו הקטן.
"בוא נחגוג קצת לרגל העסקה המתרקמת הזו" הציע חואניטו שמזג לו ולאדם שתי כוסיות.
"אבל זה עוד לא סגור" אמר אדם.
"זה יסגר, תהיה בטוח בכך" השיב חואניטו, והם הקישו בכוסות וחגיגת השתיה יצאה לדרך.
חואניטו הקפיד לשתות רק מעט, אך דאג למלא את כוסו של אדם שוב ושוב עם כל "סלוט" נוסף שהם אמרו, עד שאדם לא ממש ידע להבחין בין ימינו לשמאלו. כשחואניטו לקח אותו בסופו של דבר למיטה, הוא חשש לרגע שאולי השקה אותו יותר מדי, אבל זקפתו החלקית של אדם שמלמל "תרזה" הבהירה כי הלילה עוד לא נגמר ונכונו לו עוד מעללים רבים.
בערפולו החלקי פינטז אדם על תרזה היפה המחליקה בהילוך חתולי לתוך מיטתו. כששפתיו החושניות של חואניטו נצמדו אל הזין שלו, הוא דמיין שאלו שפתיה של תרזה. בין לבין היה נדמה לו שהוא רואה שם גם את חואניטו, אבל בבלבולו הרב חשב שזהו הדמיון והוא מיהר לסלק אותו ממחשבתו. תחשוב רק על תרזה, הוא ציווה על מוחו הסרבני שהתעקש לפנטז לפעמים על בחורים יפים.
אדם עצם את עיניו וחשב על תרזה. כשישבנו החלק והשחום של חואניטו השחיל עצמו על הזין החם שלו, זו היתה תרזה במוחו, לפחות זה מה שהוא ניסה לשכנע את עצמו. הלילה הזה היה ארוך ובמהלכו הלכה השפעת האלכוהול והתפוגגה. בסיבוב השלישי או הרביעי של הסקס באותו הלילה כבר הבין אדם שזהו חואניטו שאותו הוא מזיין ולא שום תרזה, אבל הוא כבר לא יכול היה לעצור את עצמו, ושיחרר את כל המעצורים.
זה היה לילה קסום. בפעם הראשונה בחייו הרשה לעצמו אדם לממש את כל הפנטזיות שלו שהדחיק כל השנים. הפנטזיות על בחורים יפים וחושניים והרצון העמוק שלו להיות איתם, להרגיש אותם, לדעת אותם. העובדה שזה קרה עם חואניטו, יד ימינו הנאמן והבחור שהוא סמך עליו כל כך, הקלה עליו את כל העניין. במקום שיפנטז על חואניטו בזמן שידו הימנית רצה על הזין בזמן שהוא מאונן לעצמו, אלה היו פיו וישבנו של חואניטו שנמצא שם בעצמו. כל נסיונותיו לקרוא לתרזה היפה שתכנס חזרה לפנטזיות שלו, לא צלחו. זו לא היתה פנטזיה כבר, זו היתה מציאות, ואדם הרשה לעצמו להתמכר לה עד תום, לפחות באותו לילה.
כשהאיר הבוקר הם עוד התנשקו ממושכות במיטה וחזרו לסיבוב אחרון של סקס בוקר חושני. חואניטו חשב שסקס הבוקר הזה ישכיח מאדם כל מחשבה מינית אודות תרזה, אבל לא הבין שזה היה סקס הפרידה שלהם. באותו הערב, כשנפרד ממנו אדם ויצא לפגישת העסקים שלו עם תרזה, חשב חואניטו שזו אכן תהיה פגישת עסקים בלבד, אבל לתרזה היו תוכניות אחרות.