תרזה היתה בת עשרים ושמונה והרגישה בשלה להקמת משפחה. כבר מגיל עשרים היא הדפה שורות של מחזרים שרצו את קרבתה או שהוריה ניסו לשדך לה. היא לא היתה נזירה, היפוכו של דבר, אבל מלבד סקס חושני עם חלק מאותם מחזרים, רובו חד פעמי, היא לא חיפשה דבר ולא רצתה דבר. אביה כבר לא נראה בציבור מזה עשרים שנה מסיבות שלא ממש הובהרו לה, אבל את עסקיו ניהל ביד רמה אחיו הנאמן, עד ליום בו תרזה תהיה בוגרת דיה לקחת את ניהול העסק על עצמה. כבת עשירים היא לא ידעה מחסור, אבל הוריה לא נתנו לה להתפנק והכשרתה באורחות העסק החלה כבר מיום שמלאו לה שתיים עשרה. תרזה למדה להכיר בדים במישוש בלבד, לזהות איכות תפירה ולהבין באיכות המוצר, באופן שבו בגיל שש עשרה כבר היתה למבקרת איכות של העסק ובגיל עשרים ואחד החלה כבר לצאת לחפש ספקים ולסגור התקשרויות עסקיות.
דודה ידע שהוא יכול לסמוך עליה ואביה ראה בה את בבת עינו. תרזה לא ממש הבינה מה קרה בין הוריה ומדוע הם מתגוררים בחדרים נפרדים באחוזה הגדולה. בילדותה היא חשבה שכך זה אצל המבוגרים, אך כשבגרה הבינה שכנראה לאביה יש מאהבת. זה לא היה חזיון נדיר במכסיקו שלאנשי עסקים מכובדים יש איזו מאהבת מהצד, אבל בדרך כלל האישה החוקית הסכימה עם זה בהסכמה שבשתיקה, כל עוד הדברים מתבצעים בצנעה, אך לא כך נהגה פאלומה, אמה של תרזה.
כשמלאו לתרזה עשרים ואחד שנה הגיעה לאוזניה השמועה על השערוריה. היא לא שמעה פרטים רבים, אבל הבינה שבניגוד למקובל, כשנודע לפאלומה שלבעלה יש מאהבת או כמה מאהבות, היא עוררה מהומות. כקתולית אדוקה היא לא העלתה על דעתה את המחשבה להתגרש, אבל מאותו יום לא דרכה כף רגלו של פאולו בחדרה ובוודאי שגופו לא חזר לפקוד את מיטתה כנהוג בכל יום ראשון של תחילת חודש. רק אחרי שנים הבינה פאלומה שהמנהג הזה של סקס פעם בחודש אינו חזיון נפרץ במשפחות אחרות, אבל כשהבינה זאת כבר ממילא הדיחה את פאולו ממיטתה ולא עסקה בכך עוד, אם כי לעיתים תהתה אם היה לזה קשר לבגידותיו של פאולו. בכל אופן, לפאלומה לא היה תיאבון מיני גדול והיא הסתפקה בעינוג עצמי, אם כי היה מי שאמר שפה ושם נהג רב המשרתים להעניק לה יותר משירותי ניהול משק הבית, אך לשמועות אלה לא נמצא אישוש.
תרזה לא התגוררה באחוזה של הוריה. כשמלאו לה עשרים ואחד שנה היא שכרה לעצמה דירה במרכז העיר בבנין שכלל לא הלם את מעמדה, אך היא מצאה אותו נוח לצרכיה ובעל מיקום מרכזי בסיטי. אך לא בחורה כתרזה תחיה בתת תנאים, ולפני שנכנסה להתגורר שם עשתה בדירה שיפוצים נרחבים שהפתיעו את כל מבקריה. כשהגיע אדם לביתה של תרזה וצלצל באינטרקום שתרד למטה, הפתיעה אותו תרזה באומרה שכבר עשתה טייק אווי מהמסעדה ושיעלה אליה. הבנין היה בנין צנוע למראה אבל כשנכנס אדם לדירתה הוא נדהם לגלות דירה רחבת ידיים המעוצבת בפאר רב אם כי סולידי למדי.
"תרגיש כמו בבית" קראה לו תרזה מחדרה, "אני תיכף יוצאת", ואדם התרווח לו על ספת העור הלבנה שבסלון. כשנכנסה תרזה לסלון נשמטה לסתו של אדם מרוב תדהמה. לבושה היה כאילו יצוק על גופה. אלה היו מכנסונים קצרצרים שקצה ישבנה השובב הציץ מלמטה וגופיה לבנה אך יוקרתית בעליל שאחת מכתפיותיה צנחה ברישול חושפת טפח מחזה הנאה והזקוף.
אם היתה לו שמץ של אשליה שזו הולכת להיות ישיבת עסקים, היא התפוגגה במהירות, אך לתרזה היתה הפתעה משלה. היא שלפה צרור מסמכים ואמרה לאדם שעורכי הדין של הכלבו הכינו את מסמכי ההתקשרות העסקית וכל מה שנותר זה להשלים סכומים וכמויות. היא הציעה שלא ידונו בכך על בטן ריקה ואמרה לו שיקח את זה אליו אחר כך, ישלים את הסכומים והכמויות שנראים לו ואם הצעתו תראה להם העסקה סגורה וחתומה.
"כמובן שאם תרצה לבדוק את המסמכים ע"י יועציך המשפטיים אתה מוזמן לעשות זאת, אבל נראה לי שזה לא ממש יועיל כי זהו הנוסח האחיד שלפיו אנו עובדים עם כל ספקינו, take it or leave it" היא סיימה את נאומה הקצר וניגשה להביא את האוכל.
האוכל האיטלקי אכן היה נפלא, והיין שזרם איתו כמים גרם לאדם לתחושת נמנום קלה. כשתרזה המפתה הציעה לו לנמנם קצת אצלה במקום לחזור עכשיו לקצה השני של העיר בשיא העומס, הוא מיהר להענות להצעה, חלץ את נעליו ופרש לתנומה קלה במיטה שהציעה לו תרזה בחדר האורחים. אדם נרדם תוך רגעים ספורים ובחלומו הגיעה תרזה והחלה להפשיט אותו וללחוש לאוזנו לחישות תשוקה. הוא הרגיש את תשוקתו מתעוררת ושלח את ידו לחפון את שדה החמים. גופה של תרזה הגיב בהיענות נלהבת וכשהסיר ממנה את המכנסונים הקצרים לא יכול היה לחכות עוד רגע לפני שיהיה בתוכה. עד מהרה הבין אדם כי לא חלום הוא זה וכי הזין הגדול שלו אכן מלהטט בתוך גופה הגמיש של תרזה, עד ששניהם התמוטט בפורקן מספק.
אחרי שבוע נחתמה העסקה בין אדם לבית הכלבו ושלושה חודשים אחר כך נערכה מסיבת הכלולות של אדם ותרזה במסגרת אינטימית של משפחה וחברים קרובים בלבד בהיכל בית המלון המפואר ביותר בעיר. על הטקס הוטל איפול מלא ומילה לא דלפה על כך לתקשורת, שהיתה עטה על כך כמוצאת שלל רב כי לא בכל יום מתחתנת בתו של אחד מעשירי המדינה, שנעלם מעיני הציבור כעשרים שנה קודם לכן ואיש, מלבד בני משפחתו הקרובים, לא ידע אם הוא חי או מת. היו בציבור שהאמינו שהוא מתבודד באחוזה והיו שאמרו שזה רק שמועה שבני המשפחה מספרים כדי להעלים את העובדה שכבר שנים רבות אין הוא בין החיים.
כשנכנס דון פאולו אלווירו אל האולם, איש מלבד אשתו אחיו ובתו לא זיהה אותו כלל. דונה פאלומה השתדלה גם להתעלם מנוכחותו ושמחה על כך שהוא לא יכול לזכות לכבוד ולנחת של אב המוליך את בתו אל החופה. זה היה התנאי שדונה פאלומה התנתה לו לפני שהסכימה שיגיע לחתונה בכלל. היא עמדה על כך שהוא יגיע בעילום שם כאחד האורחים הרגילים ושהוא לא יעשה שום סימן שיזהה אותו כאביה של הכלה, ואם לא, איימה דונה פאולה שהיא לא תהיה אחראית לתוצאות.
עשרים שנה לא רפאו את הכוויה העמוקה שנחרתה בליבה עת נודע לה על בגידתו של בעלה. עשרים שנה בהם דאגה להפיץ שמועות כזב על מאהבותיו הרבות שלא היו ולא נבראו. עשרים שנה בהם נאלץ דון אלווירו לחיות בסתר נעלם מעיני הציבור, תחת איומה של רעייתו לחשוף את קלונו ברבים. חיבתו לגברברים צעירים היתה הסוד שהוא התאמץ כל חייו להסתיר. זה היה הסוד שהוא ורעייתו חשבו שימשיכו להסתיר עוד שנים רבות, אבל כשנפגשו מבטיהם של דון פאולו והשושבין של אדם, חואניטו היפהפה, החסירו ליבותיהם פעימה ופניהם החווירו בין רגע.
אדם ותרזה המאושרים לא הבחינו במאום. אבל המבט הנדהם שחלף בין חואניטו לדון פאולו לא נעלם מעיניה החדות של פאלומה.
"זה הוא?" הרעים קולה. "זה הזונה שלך עכשיו, דון פאולו?" ורק אז שמו לב לכל הענין הזוג שהיה אך לפני רגע מאושר.
"מה קורה פה חואניטו?" שאל אדם בקול רועד. וחואניטו רק הביט בו בעיניו היפות שנמלאו באותו רגע דמעות החניק את המילים "לא, לא, לא" ונמלט בבכי מהאולם.
האינסטינקט הראשוני של אדם היה לרוץ אחריו, אבל ידה של תרזה לחצה את כף ידו והיא סיננה בקול חלש אך החלטי "אני האישה שאיתך, אדם, תשכח מחואניטו" ואז אדם ידע, ואז הוא גם ידע שתרזה יודעת. הוא היסס לעוד רגע קט, אך נשאר לצידה של תרזה, יודע שלא יראה את חואניטו עוד לעולם. "מסכן חואניטו" אמר אדם, ודון פאולו התמוטט על הרצפה.
אל הלוויה שנערכה שבוע אחר כך לא הגיע חואניטו והוא גם לא הראה את פניו בטקס האזכרה שנערך שנה לאחר מכן, טקס שדווקא אדם שבקושי הכיר אותו, התעקש שיערך. כל נסיונותיו של אדם לברר באופן דיסקרטי לאן נעלם חואניטו עלו בתוהו. היו שמועות שהוא עובד כנער ליווי באקפולקו אבל חוקרים ששלח אדם לשם העלו חרס בידם. ביום בו הודיעה תרזה לאדם כי היא בהריון החליט אדם לוותר על החיפושים. מדי פעם היה עוד נזכר בליל האהבים ההוא עם חואניטו, אבל מיד גרש את המחשבה ממוחו וחזר להרהר בבנו העתיד להיוולד בעוד חודשים ספורים בלבד.
עסקיו של אדם עלו ופרחו, אבל לפני שתמה אותה שנה הכל נגמר. זה החל במשבר הכלכלי שאילץ אותו לצמצם את המפעל באופן דרסטי רק כדי לשרוד והמשיך בהפלה הטבעית שעברה תרזה, אשר ממנה לא התאוששה. היא נכנסה לסוג של דכאון שלאחר לידה למרות שזו לא היתה ממש לידה אלא הפלה טבעית בשבוע העשרים להריון. מצבה הנפשי של תרזה המשיך להדרדר עד שהיא אושפזה במוסד פסיכיאטרי הכי טוב שאדם יכול היה למצוא עבורה, אבל כלום לא עזר. לא האשפוז ולא התרופות.
כשתרזה תלתה את עצמה ביום השנה החמישי לנישואיהם, שהיה גם יום השנה למותו של אביה, ידע אדם שסיפור מכסיקו נגמר בשבילו. עשר שנים הוא היה שם והבין שהגיע הזמן לחזור הביתה. הוא מכר את מה שנשאר מהעסק למתחרה הגדול שלו, בעשירית מהסכום שזה הציע לו רק שנה קודם לפני המשבר הכלכלי, ערך מסיבת עיתונאים בה הודיעו על המכירה ועל פרישתו מעסקים עם עשרים מיליון דולר בידיו, ארז מזוודה קטנה בה לקח עימו רק מזכרות ומעט בגדים והזמין כרטיסי טיסה לארץ.
כמה חודשים אחרי שחזר לארץ הגיעה לאדם הזמנה חגיגית עם שליח מיוחד להשתתף בטקס הצגת קולקציה הקיץ של אופנת הנשים "האישה שאיתי". אדם הלך להביא כמה שקלים טיפ לשליח וכשחזר הסיר השליח את קסדת האופנוען מעל ראשו פיזר את רעמת שיערו החלק הארוך לצדדים כשאדם פולט בתדהמה: "חואניטו?" ושניהם נופלים בדמעות וחיבוקים זה על צווארו של זה.
"אז מי זו 'האישה שאיתי' שעל שמה קראת לעסק שלך?" שאל אדם את חואניטו ברגע שחזרו הביתה מטקס השקת הקולקציה וסוף סוף נותרו לבדם.
"זו אני. זו הפנטזיה שלי שאני אהיה אישה שאיתך" ענה חואניטו.
"זה אכן מה שאתה" אמר לו אדם בעדנה, "אתה האישה שאיתי, כבר לא מסכן חואניטו..."
"מאושר חואניטו" ענה חואניטו בחיוך והם נכנסו למיטה, הפשיטו זה את זה והתמסרו לעוד לילה של כייף ועונג שלא יגמר עד אור הבוקר.