פילבוקס

הכל החל בגלל העקשנות האופטימית שלי, אולי גם בגלל שאני לא נוטר טינה, ובמיוחד בגלל שאני לא אוהב ענינים לא פתורים. חוץ מזה, נרגעתי מהכעס על לירון, 24, בגלל ההתעלמות שלו והתחלתי לחשוב שאולי פיספסתי משהו, ואולי הוא כועס עלי מאיזו סיבה לא ידועה וסתם כך אנחנו נשארים כל אחד מבוצר בחומות הכעס שלו בגלל משחקי אגו. לכן, כחודש אחרי שחשבתי שהקשר עם לירון, 24, נותק סופית ואף כתבתי על כך כאן, שלחת לו איזו יונה עם עלה של זית בדמות הודעה קצרה במסנג'ר.

ההודעה היתה מעין התייחסות למשפט שלירון אוהב לצטט שלטעות זה אנושי ולסלוח זה אלוהי, אז כתבתי לו כך: "אני לא אלוהים ואני לא הסגן שלו אבל אם צריך לסלוח אז סלחתי ואם פגעתי בך באיזו דרך, אז אני מצטער על כך. לא אוהב כעסים, הם סתם מעיקים שלא לצורך. שיהיה לך יום נפלא :)"

תשובתו הפייסנית של לירון למחרת היתה " היי, נחמד, סלחתי לך".

התעקשתי לחפור עוד קצת והשבתי: "לא שאני יודע בדיוק על מה, אבל שיהיה... התגעגעתי לשיחות שלנו" ורק אז ענה לי לירון על מה בעצם הוא כעס, והתברר שזה רק ענין של אי הבנה שנובע מכך שמסרים כתובים לא תמיד נשמעים כמו שהם אמורים להיות בגלל שלא רואים ולא שומעים את האינטונאציה של מי שאומר אותם.

בכל אופן, אחרי שיושרו ההדורים דיברנו קצת על לימודים ומבחנים ואמרתי לו שאם בין לימודים ועבודה בא לו להפגש באיזה בית קפה ולדבר קצת זה יכול להיות נחמד. בתגובה הציע לירון ללכת יחד לגעש, לקחת פסק זמן קצר מהלימודים והעבודה ולתפוס את היום החמים ושטוף השמש שהיה אמור להיות בתחילת השבוע [ואכן היה] וללכת לנקות ראש. ההצעה מצאה חן בעיני מאוד. לא היה בה שום פן חרמני [כמעט...] ובאמת שחשתי שאני זקוק להטענת מצברי האנרגיה שקצת התרוקנו לי לאחרונה ולהרגעת התסכול הגובר והולך שגובר לי בגלל מה שקורה [או יותר נכון, מה שלא קורה] עם שחר.

בדרך אל הים עוד היו קצת עננים וחששתי ששוב ניפול על יום מעונן וקריר אבל חצי שעה אחרי שהגענו לחוף געש, העננים זזו, והשמש קרנה במלוא עוזה. היה חמים ונעים. ראיתי על החוף את דיטר הגרמני בן הארבעים ומשהו, שכנראה שורץ כל הזמן בחוף הזה, ואמרתי לו "היי" והוא ענה ב"היי" מחוייך אבל המשיך הלאה כשלא רמזנו לו להצטרף. אבל עד מהרה מצא לו דיטר איזה בחור משועמם בחוף שבא לחפש אותו דבר ונעלם איתו לצוק שמעל. 

לירון ואני, לעומת זאת, התיישבנו לנו על רצועת חוף חולית וריקה מאדם, פרשנו את המגבות והתיישבנו להתרגע. דיברנו לא מעט, עזרתי לו לפתור איזו עבודה שהיה צריך להגיש בלימודים שלו [כי זה התחום שאני עוסק בו] וסיפרתי לו על שחר ועל ההתלבטויות שלי מה לעשות ביחס אליו. גם לירון סיפר לי מה עבר עליו בזמן האחרון והיתה שיחה טובה ונעימה. אחרי זמן מה פשוט התפשטנו והפקרנו את גופינו לקרני השמש החמימות לאיזו אמבטית שמש נעימה.

לא היה סקס אם כי היה קצת מתח מיני בלתי ממומש, שכנראה היה מי שהבחין בו כי פנו אלינו שני בחורים שעברו בחוף בהצעה להצטרף אלינו, אבל נענו "לא, תודה, אנחנו רק משתזפים..." היה גם מישהו שעבר וראה אותי עושה ללירון מסאז' לשכמות, ואולי אף הבחין בזקפה המתעוררת שלי [מה לעשות שמסאז' מחרמן אותי...חחח] וכנראה חשב שאנחנו בדרך לסקס ושאל אם הוא יכול להסתכל, אבל נפנפנו גם אותו.

זה באמת היה מילוי מצברים ששנינו נזקקנו לו. אחרי כמה שעות חמימות של בטלה בשמש עלינו למזנון על החוף וזללנו שם שניצלונים עם צ'יפס [טעים מאוד ומומלץ!] מלווה בכוסיות ריזלינג בשביל הכייף וקולה בגלל הצמא, ואחר כך עברנו לנוח ברכב מול השקיעה, לשמוע מוזיקה ולהתלטף קצת בגלל הצורך הטבעי בקצת חמימות אנושית, ונסענו חזרה.

"היה ממש כייף אתמול" כתב לי לירון למחרת ועניתי לו שגם לי.

הקיץ אמנם כבר עבר מזמן אבל השבוע הוא נתן גיחה קצרה ועזב שוב לימים של גשם וסערות, וזו הסיבה שבחרתי לסיים עם שירה של A-ha - Summer Moved On משנת 2000 [שבוצע על ידה בהופעת איחוד חד פעמית כבר בטקס פרס נובל- 1998 אבל יצא לחנויות רק ב- 2000]: