אחרי כמה פספוסים ואחרי ששום דבר לא זז עם שחר, 35, הבנתי שאני צריך להמשיך לחפש. החלטתי להשתחרר מתדמיות העבר ופתחתי כרטיס חדש באטרף. השתדלתי להגדיר בו לפרטי פרטים מה אני מחפש. היו אלי פניות מגברים כאלה ואחרים שהמסר שלי מצא חן ביניהם, אבל אם אף אחד מהם לא נפגשתי. אי שם בתוך תוכי ידעתי שזה צריך להיות שחר ולא מישהו תואם-שחר. 
כשפתחתי את הכרטיס החדש הזה, החלטתי לספר על כך לשחר מיד וכתבתי לו: "רק לשמור על אמינות כלפיך, כי אתה חשוב לי, רציתי לספר לך שפתחתי כרטיס חדש בשם XXXXX... הסיבה היא ששם אני מחפש את מה שאני באמת רוצה בטווח הארוך."
"כרטיס נחמד. אתה מולטי-טיקט... הורדת XX שנים מגילך. טוב, לך מותר אתה נראה כך" ענה שחר.
"למי שחשוב לי באמת אני מספר את האמת :)" ציינתי והוספתי גם: "אגב, להיכרות שלי איתך היה חלק חשוב בהחלטה שלי לפתוח את הכרטיס הזה ולחפש את הפנטזיה הזו, שאולי לא תשאר סתם חלומות באספמיה. יש לי משהו לומר לך שאני יודע שטפשי ובניגוד לכל כללי המשחק לומר אותו, אבל אני אומר בכל זאת: אני לא צריך שום מולטי-טיקט. אני יודע בדיוק מה אני רוצה, ויש לו שם: שחר. אם זה יהיה טוב כמו שאני חושב שזה יכול להיות, אני לא אצטרך אף כרטיס בכלל... הבעיה היא שאתה עוד לא מוכן לזה לצערי... תמיד היה לנו טיימינג דפוק... אז מחוסר ברירה אני נאלץ להמשיך לחפש. לכן גם פרטתי בכרטיס לפרטי פרטים מה אני בדיוק מחפש, שלא יפנו אלי סתם גברים שמחפשים סקס."
שחר נותר בקפאונו. יום - יומיים אחר כך שלחתי לו הודעה נוספת: "לא חבל על הזמן שאנחנו מבזבזים באטרף במרדף אחר הרוח? כשצלצלת לפני יומיים חשבתי שאולי.. אולי... אבל שוב נעלמת. זה מתסכל, אבל אף על פי כן, נוע תנוע. שלך XXXX, האופטימי תמיד :))"
הפעם שחר הגיב ואמר: "אתה גורם לי להסתכל על עצמי. אבל אני לא מסוגל. אני מונע מפחד. שום דבר אחר. חוויתי שני גברים בתקופה קצרה מידי שעשו בי ובביתי שמות. אני לא איש חזק או מחוזק, סתם בחור אוהב ומאוהב שהיום יודע שהמעלות האלה (אם הן בכלל מעלות) הן דבר לא טוב בחיים, לפחות כל עוד זה מגיע מהכיוון הגברי. אבל מצד שני חוויתי קשר ארוך עם בחור טוב למעלה מ-XX שנים, אז אולי כדאי להתסכל עליו כמייצג ולא על האחרים. יום טוב בינתיים."
השבתי לשחר כך: "המעלות האלה הם דבר מעולה בחיים!!! אל תפסיק להאמין לרגע!!! הלוואי שפירור מכל זה יפול בחלקי... ואני חושב, כמו שאמרתי לך כבר פעם במילות שירו של נט קינג קול:
"The greatest thing
You'll ever learn
Is just to love
And be loved
In return"…
שחר לא הגיב להודעה הזו וחלפו עוד יומיים שלושה והרגשתי שאני לא יכול יותר עם חוסר הוודאות הזה. יום אחד הוא צלצל אבל לא הייתי לבד כדי לשוחח איתו בחופשיות אז ביקשתי שיתקשר כעבור שעה, אך השיחה לא הגיעה. שבוע אחר כך הוא מצלצל כשלא יכולתי לענות לטלפון וכל ההודעות ששלחתי לו אחר כך נותרו ללא מענה. שוב הוא קיבל רגליים קרות? מישהו עם פחות סבלנות ממני כבר מזמן היה מתייאש. כל מי שדיברתי איתו על כך אמר לי ששחר פשוט לא רוצה, אבל לא נעים לו לומר לי את זה ואני צריך להבין את הרמז לבד, אבל סרבתי להאמין בכך.
באחד הימים כשראיתי ששחר מחובר באטרף לזמן ממושך, החלטתי לעשות מאמץ אחרון ושלחתי לו כמה הודעות ברצף: "לוותר או להאמין בעולם המקביל שאנחנו יכולים ליצור לנו? אני מאמין שזה אפשרי. נאיבי מצידי? אני לא יכול עם חוסר הודאות וסימני השאלה האלה, שחר. שיחת הטלפון ההיא שלא הושלמה לפני יותר משבוע הותירה אותי תוהה. דבר איתי כמה דקות ותיפטר ממני לנצח [או שתזכה בי לאותו זמן...] אתה ממש מתסכל אותי, שחר. יותר מחודש לא ראיתי אותך ואני כבר לא יודע מה לחשוב. שיחת טלפון אחת קטנה, אני פנוי עכשיו ובמרחק נגיעה מכאן..."
לא היה אכפת לי עד כמה פתטי זה נשמע, עד כמה זה יפמפם לשחר את האגו. משחקי אגו לא ענינו אותי בכלל. רציתי רק לדעת לכאן או לשם אם יש לקשר ביננו סיכוי או שאני צריך לוותר על כך באופן סופי ולהמשיך הלאה. לפעמים מילים מצליחות לגעת, הפעם זה הצליח ושחר התקשר. תחילה חששתי שהוא פשוט התקשר כי נמאס לו מכל ההודעות שלי, אבל השיחה הלכה והתגלתה כמשהו שונה לגמרי. זו היתה שיחה ארוכה בטלפון. חצי שעה ואולי יותר. זו היתה גם השיחה הטובה ביותר שהיתה לנו עד אז. במהלכה הרגשתי את שחר מפשיר, מתרכך ובסופו של דבר מציע לי ביוזמתו להפגש איתו למחרת בבוקר... הרגשתי שמשהו עומד להשתנות, אבל עוד לא ידעתי עד כמה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
