פילבוקס

אחרי כמה ימים שלא דיברנו ושבוע בו לא נפגשנו, שחר צלצל. שוב מתנצל על חוסר הפתיחות שלו ועל קשייו להכנס לקשר רגשי, למרות שהוא כל כך רוצה.

"אם הייתי מספר לך מה עבר עלי עם האקסים האחרונים, היו שערותיך סומרות" אמר שחר והוסיף שהוא קפוא ותקוע ולא יכול להגיע למקום ששנינו היינו רוצים להגיע.

"אז מה, הכל היו חלומות באספמיה? פנטזיות? חיים בסרט שאין מצב שיקרה?" שאלתי.

"לא, לא, זה אפשרי. הייתי שם, אני יודע, אבל עכשיו אני לא מסוגל. זה לא הוגן כלפיך שאני מייבש אותך ככה, אני יודע ואני לא רוצה לפגוע בך, אבל אם זה יימשך כך שאני פתאום מקבל רגליים קרות ונעלם לכמה ימים, אתה תפגע. גם חוסר ההדדיות פוגע, אני יודע" אמר שחר.

"ידעתי שלא יהיה קל, אבל חשבתי שאנחנו מתקדמים לאיזה שהוא מקום, אבל כל פעם אתה נסוג מחדש לקונכיה שלך. אין לי מושג כמה זמן יקח לך להיות בשל ומוכן להגיע למקום ששנינו רוצים להגיע אליו. אני לא רוצה לחפש קשרים אחרים או סטוצים שעבר לסיפוק גופני אין מאחוריהם כלום, אבל אני לא עשוי מאבן ואני לא יכול לחכות למשיח. אז זהו? נוותר? נמשיך הלאה?" שאלתי והדמעות מתחילות לחנוק לי את הגרון.

"אני לא רוצה לוותר עליך, אני רוצה אותך בחיים שלי, אבל אני יודע שאני עלול לאבד אותך. אני יודע שאני פוגע בך ואני לא רוצה לפגוע. אמנם אמרתי לך שלא יהיה קל, אבל זה לא הוגן כלפיך לייבש אותך ככה" אמר שחר.

"עצוב לי. אני לא רוצה לחפש קשר כזה עם מישהו אחר. אני רוצה את זה איתך והרבה יותר מזה. אני רוצה לאהוב ולקבל אהבה, אני רוצה חבר וידיד נפש גם, אבל אם אתה לא איתי בענין הזה, אז..." נשבר קולי ולא יכולתי להמשיך.

שחר הרגיש בכך ושאל מה קרה, אז אמרתי לו שהשיחה הזו קשה לי והיא גורמת לי להתרגשות יתר, אבל אז שחר היה צריך להכנס לפגישה ואמר שנדבר מאוחר יותר.

צרה צרורה הרגשנות הזו שלי, חשבתי לעצמי כשמחיתי בשקט את הדמעות, אבל כזה אני. נפש רגישה מדי שמסתתרת מאחורי האקטיבי הסטוציונר עם הזין הגדול. שחר היה הגבר השני בחיי שהביא אותי עד לדמעות שרק זלגו וזלגו מעצמן, כואבות על חלום שיותר ויותר נראה כחלום שהולך ונגוז.

התסכול מכל המצב עם שחר הביא אותי לשרשרת זיונים חסרי תכלית מלבד תכלית גופנית. כאילו אם עולם הרגש חסום בפני, הזיונים יפצו על הכל. למרות זאת, כצפוי, אפילו שהיו כמה זיונים טובים וכמה בחורים חדשים שהכרתי, זה ממש לא היה זה. פורקן רגעי ותו לא שלא מצליח לכסות אפילו במעט על החור הגדול שנפער בלב...

מה שהביא אותי לחשוב על שירה של ג'ניס גופלין - Piece of my Heart משנת 1968, אשר אמנם ארמה פרנקלין [אחותה של אריתה פרנקלין] ביצעה אותו במקור, אבל זה אחד המקרים בו גרסת הכיסוי עולה לאין ערוך על המקור: