פילבוקס

זה היה ספונטני ומקרי, וזה קרה בדיוק בזמן הנכון. הודעה באנגלית שהגיעה אלי באטרף מתייר כלשהו בן 26 ששאל איפה אני נמצא ומה אני מחפש. עניתי שבא לי סקס טוב ושאלתי איפה הוא ואם יש לו מקום. הבחור הסביר לי איפה הוא בת"א אבל אחרי שעברנו לטלפון הסתבר שהוא רק מבקר שם ומדבר איתי מאינטרנט קפה כלשהו. סיפרתי לו על חוף הנודיסטים/גייז בגעש ושאלתי אם שמע על זה ואם רוצה לבוא איתי לשם. הבחור, שלפי שמו טעיתי לחשוב שהוא ממוצא רוסי, אהב את הרעיון.  כשנפגשנו חצי שעה אחר כך, התברר שהוא לא רוסי כלל, אלא דרום אמריקאי. הפנים נראו פחות טוב מהתמונה, אבל ידיו העדינות ואצבעותיו הרכות מצאו חן בעיניו. גם גופו הרזה נראה מבטיח והחלטתי ללכת על זה.

בדרך החלו הליטופים וידעתי שבחרתי טוב. היה לו מגע ידיים נעים מאוד, שלא לדבר על כמה שהיה מחרמן, והזין שלי הגיב בהתלהבות. אחרי הפעם האחרונה שהייתי בגעש הראו לי איך מגיעים ישירות לאזור הגייז בחוף ולמרבה ההפתעה הצלחתי לנווט את דרכי בין השבילים המבלבלים עד שהגענו. חיפשתי שם את המקום שאני אוהב ואחרי זמן מה הגענו ופרשתי את המחצלת והמגבת ומרחנו זה את זה בקרם הגנה. ממריחת הקרם המשיכו הידיים ללטף ונצמדנו זה לזה ערומים ומתלהבים.

זה היה יום חם. הזדיינו קצת על החוף והתייר החמוד קיבל אותי עמוק וטוב ללא שום בעיות, אבל אחרי זמן מה החום הבריח אותנו למים. המים היו קרים למדי אבל נצמדנו זה לזה נותנים לחום גופינו לחמם אותנו כשאני מחובקים וכשהוא יושב בחיקי. החרמנות הגביהה ראש והצעתי לו להמשיך בחוף. הוא נענה בשמחה וכשיצאנו שלפתי עוד קונדום, השענתי אותו על הסלעים והמשכתי לזיין. הוא התלהב וביקש יותר חזק ויותר מהר. הזדיינו בעמידה עד שהתעייפנו ונשכבנו על המחצלת להמשיך, הפעם בזיון איטי וענוג יותר.

לא היו כמעט אנשים בחוף באותו יום ואף אחד לא הצטרף לחגיגה, אז המשכנו להשתעשע לנו לבד. מזדיינים, נכנסים למים, מתמזמזים, חוזרים לחוף לנוח ולהתחמם, מתחרמנים שוב, מזדיינים שוב. גמרנו כמה וכמה קונדומים עד שגם גמרנו ממש כשאני ממלא לו את הגב בכמויות שפיך גדולות. הוא חייך מאושר וגם אחרי שגמרנו הוא לא המשיך ללטף. אני מאוד אוהב ליטופים. גם לתת וגם לקבל, אבל הוא אהב את זה, כנראה, אפילו יותר ממני, וזה היה טוב.

כשהלכנו על החוף, הוא לא חדל להחזיק לי את היד כשהלכנו על החוף, וללטף. כשנטל אותה לידו אמר לי שהוא האישה שלי כאן, כאילו מכריז בהחזקת הידיים הזו לעיני כל שאנחנו יחד ולא סתם שני גברים שהולכים יחד. אגב, זה סוג של אמירה שאני נתקל בה שוב ושוב. מה יש לבחורים שכל הזמן רוצים להיות "האישה שלי"? האם זה האופן שבו אני מתייחס אליהם? נוגע בהם? גורם להם להרגיש? אתמה.

גם בדרך חזרה לת"א הוא לא הפסיק ללטף אותי לרגע ולומר לי כמה הוא רוצה אותי וכמה הוא רוצה להמשיך להפגש איתי בחופשתו בישראל. הוא המשיך לדבר על זה עד שהגענו לתחנה בה הורדתי אותו, ואני שלא היה נעים לי לקלקל לו יום יפה, רק אמרתי "אולי". ראיתי שהוא מחייך, אבל האכזבה ניכרת על פניו. יותר מאוחר שלחתי לו הודעה באטרף בזו הלשון: "למרות שנהניתי  מאוד היום, אני בשלב כזה שאני עושה סטוצים חד פעמיים בלבד. שלא תחשוב שמשהו לא בסדר בך. זה רק אני. אני מקווה שבכל זאת תיקח איתך זיכרון טוב מהיום הזה שהיינו ביחד:-) "

אחרי זמן מה הוא ענה ואמר: "כן ... יכולתי להבין כשאמרת 'אולי... ' אבל אני באמת מאוד מחבב אותך וכל מה שאני רוצה זה לעשות את זה שוב. אני מתכוון... אתה יודע שאני רק מבקר הפעם, אז תן לי לטפל בך טוב. אני רק מבקש הזדמנות נוספת, גם אם אני בהחלט מבין את השלב שבו אתה לא רוצה לזיין את אותו אדם פעמיים... אני מתחנן בפניך למתן הזדמנות."

עד כמה שמה שהוא אמר החמיא לי, זה גם קצת הביך. אולי זה לא יצא לו כמו שהתכוון המעבר לאנגלית שאינה שפת האם שלו ואולי הכוונה המדוייקת הלכה לאיבוד בתרגום, אינני יודע, אבל דבר אחד היה ברור וזה שהוא רצה אותי מאוד. לא היה לי זמן לענות לו באותו רגע כי הייתי צריך להכנס לעוד פגישה בעבודה, אז הסברתי לו את זה ואמרתי שנדבר בפעם אחרת. בתגובה הוא עשה עוד מאמץ שכנוע אחרון ושלח לי את הדברים האלה: "אני מקווה שכך יהיה. אתה אדם מאוד מיוחד ואני מאוד מחבב אותך, אני חושב שאני צריך לטפל בך היטב, כל מה שאני רוצה זה הזדמנות נוספת... אני רוצה את הדרך שבה אתה גורם לי להרגיש, אנא תחרוג מהרגלך בשבילי. אם עשיתי משהו רע להגיד לי ובפעם הבאה אני אנסה לתקן את זה."

אין ספק כי דבריו לא נפלו על אוזן אטומה. יש למחמאות טובות יכולות להמיס אותי, אבל אני עוד לא יודע אם זה יקרה. ימים יגידו.

כשאני חושב עליו אני זוכר את הציפורים שעפו על הצוק בגעש כשעשינו את דרכנו חזרה, עיטים? בזים? נצים?" אינני מומחה לציפורים, אבל נראה לי שזה היה איזה שהוא סוג של עוף דורס. בארץ מולדתו של התייר הזה יש את הגדול בעופות הדורסים, שאינו מצוי במקומותינו. הקונדור.

זו הסיבה שהחלטתי להקדיש לו את אחת הנעימות הפולקלוריסטיות היפות ביותר שאני מכיר. זו נעימה שחיבר בן מולדתו של התייר ונקראת El Condor Pasa, כאן בביצוע קבוצת נגני פולקלור אלמוניים, על רקע תמונות מהרי האנדים:

נעימה זו התפרסמה בביצועם של  המקורי של Los Incas משנת 1963, שאפשר לשמוע כאן:

והמפורסמת מגרסאותיה הרבות של הנעימה, היא דווקא גרסתם המילולית באנגלית של סיימון וגרפונקל, משנת 1970:

ולמי שעדיין תוהה באיזו מדינה מדובר, אז זו פרו.

אגב, הסיבה שלכל אורך הדרך קראתי לו התייר ולא נקבתי אפילו בשם בדוי היא שלא מוכר לי שם אחר שנהוג גם ברוסיה וגם בפרו, מלבד שמו האמיתי. מאחר וכלל נקוט בידי שלא לציין שמות אמיתיים בבלוג הזה, גם אם אין שמץ של סיכוי שהוא או מי ממכריו יקרא זאת לעולם, לא רציתי לחרוג ממנהגי.