פילבוקס

"אתה יודע", אמר לי דותן בפגישתנו האחרונה, "בעבר עד כמה שהיה לי טוב כשהיית אצלי, אז ברגע שהיית יוצא מהדלת כל התחושות הטובות היו עוזבות איתך."

"ועכשיו?" שאלתי.

"עכשיו אני ממשיך לחשוב עליך ועל כל הכייף איתך גם אחרי שאתה עוזב" הוא ענה וליטף לי בערגה מסוימת את הצוואר. "אנחנו צריכים לדבר יותר בטלפון ולא בסמסים" הוא הוסיף.

"אשמח, כי אני שונא סמסים" אמרתי ונשקתי לו כי הגיע הזמן לזוז בסיומה של עוד פגישה מענגת מאוד.

למרות כל זאת, מלבד בערב שלאחר הפגישה, לא שמעתי מדותן דבר וחצי דבר במשך כל השבוע. גם הודעות ששלחתי אליו נותרו ללא מענה... תמוה, אבל לא הקדשתי לכך יותר מדי מחשבה כי גם אני הייתי עסוק מאוד כל אותו שבוע. זה יבוא כשהזמן הנכון יגיע. או שלא.