עם עדי, 30, נפגשתי רק פעמיים בביקורי מולדת שעשה בארץ, כי הוא חי בחו"ל. הוא ממש הטיפוס שלי והיתה ביננו כימיה טובה, אם כי קצת קשה לו להחזיק מעמד עם הזין שלי לאורך זמן. השבוע, באחד מימי הקיץ החמים, יצא לנו לנהל שיחה חרמנית ממרחקים:
אני: היי, מה שלומך? גם שם חם כמו פה?
הוא: אני בסדר תודה,עכשיו בהפסקה קצרה מהעבודה בבית וטבלתי בנהר שליד הבית. חם מאוד גם פה... ואתה יודע מה זה עושה להורמונים..
אני: איי איי איי.. ועוד איך אני יודע.. חבל שאני לא ב..... עכשיו, היינו חוגגים :))
הוא: כן האמת היא שגם לי בא... ארוך ארוך...
אני: בוא לחופשת מולדת מתי שהוא ומובטח לך טיפול יסודי ומפנק...
הוא: אני משתדל תמיד לבוא כמה שיותר וארצה טיפול כזה שעד שלא אעצור אותך - לא תפסיק
אני: נפלא.. אני כבר מתגעגע... הפעם האחרונה היתה שיפור משמעותי מהפעם הראשונה. נהניתי מאוד מאוד
הוא: אני שמח שנהנית. אני מתאר לעצמי שזה לא כייף שאני עוצר אותך. אתה צריך למצוא דרך לגרום לי להחזיק מעמד יותר, כדי שנוכל להמשיך זמן רב יותר..מה אתה אומר? איך עושים?
אני: פופרס... וגם אני מבין יותר טוב עכשיו את הגוף שלך וחושב שיודע יותר טוב איך לתת לך להתרגל לזין שלי בהדרגה. עושים, מפסיקים, נרגעים, מתכרבלים יחד מתחרמנים שוב וחוזרים לסקס...
הוא: אני חייב לזוז... כמו שאומרים נתת לי חומר למחשבה:-} עכשיו אני עוד יותר חרמן, וממש כמעט יכול להרגיש אותך מחובר אליי...
אני: אני מת להתחבר אליך כמה שיותר מהר ולכמה שיותר זמן... חייב להודות שעומד לי רק מהשיחה איתך :)
הוא: איזה סקס אתה נותן לי! פשוט לא יאמן!
אני: תודה:) ככה זה כשיש כימיה טובה ומשיכה
ולעדי ולגל החום של הימים האחרונים, אני מקדיש הפעם את השיר "בלילות הקיץ החמים" בביצוע מלי ברונשטיין [איפה היא כיום?] וצוות הווי חיל תותחנים [אם אינני טועה] אי שם מתחילת שנות השבעים: