כבר זמן מה לא כתבתי על דותן, 25, הקסם השחור שלי. דותן הוא היוצא מהכלל המעיד על הכלל מבחינת הטעם האישי שלי. עור המשי השחור שלו, גופו החטוב ופניו היפות, האופן שבו הוא התחיל איתי באטרף לפני כמה חודשים דווקא כשחיפשתי בחורים בהירים וקיבלתי ממנו הודעה בנוסח "ביום כזה אני מצטער שאני לא בהיר" וזו היתה תחילתה של יזיזות מופלאה.
כשאני חושב על דותן, אני חושב גם על לחישותיו במיטה הקוראות לי לעצום עיניים, להרגע וליהנות בזמן שהוא מתיישב לי על הזין, על גניחות התשוקה הרמות שלו בזמן שאני מזיין אותו, ועל המשפט שהוא אמר לי בפגישתנו האחרונה: "אתה הזיון הטוב ביותר שהיה לי".
דותן גם שבר איתי כמה מכללי ברזל שלו כגון הכלל הקובע שאצלו אין דרך חזרה. שברגע שהוא נפרד ממישהו הוא לא רואה אותו ממטר, אבל למרות זאת, איתי הכלל הזה נשבר. אלי הוא כבר חזר פעמיים אחרי פרידות שכאלה כשהוא אומר "אני לא מבין איך יכולתי לוותר עליך".
אני אמנם מקבל ממנו מנות גדושות של פרגון, אבל מצד שני הוא גם האכיל אותי לא מעט מרורים בכמה חודשי היכרותנו. נראה לי שהגענו לאיזה שיווי משקל שברירי ובינתיים אנחנו משתדלים ליהנות ממה שיש.
אחרי קצת יותר משבועיים שלא יצא לנו להפגש, נפגשתי איתו דווקא יום אחרי שהיה לי סקס טוב עם מישהו אחר. הסקס באותה פגישה וגם בזו שבאה אחרי כמה ימים אחר כך היה טוב ואפילו מצויין וגם הכימיה עם דותן טובה, אבל בסופו של יום, חסר לי איתו את הקיק הנוסף שאני מקבל מבחורים בהירים.
דותן מעורר אצלי רצון למשהו מעבר לסקס, משהו שעוד לא קיים ביננו ואני לא יודע אם יהיה קיים אי פעם. משהו כזה ישדרג את הקשר ביננו, כי סקס שאינו פיזי בלבד הוא מבחינתי משהו שונה לגמרי. יש אצלו ניצני רצון שמשהו כזה יקרה, אבל אני לא יודע אם אנחנו בדרך לשם או בדרך לשום מקום...
ולדותן אני מקדיש הפעם את השיר Talking Heads - Road To Nowhere משנת 1985:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
