9/2010
וידוי חושפני: פילבוקס in wonderland - חלק ב
איך אני חי עם החיים הכפולים האלה? ואיך אני מסתדר עם חוסר הנאמנות לבת זוגי? מדוע אני לא יוצא מהארון וחי כהומו לכל דבר? אלה ועוד שאלות רבות אחרות שמתרוצצות בתוכי ואולי אף עלו על דעתכם למקרא הפוסט הקודם, הן שאלות לא פתורות גם ביני לביני. דבר אחד אני יודע, שאחרי שנים רבות שהייתי נאמן לכל העולם חוץ מלעצמי, הגיע הזמן להיות נאמן גם למי שאני, ולו רק באופן חלקי.
בגילי נראה לי קצת פתטי לעשות מהפכים בחיי, לצאת מהארון ולפרק את המשפחה. גם אינני רוצה בכך. אולי זה בבחינת רצון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, אולי זו סתם פחדנות, אבל זה המצב. אני יודע שאני מהלך בשדה מוקשים ויום אחד הכל עוד עלול להתפוצץ לי בפרצוף, אבל לא מסוגל להפסיק. מרגע שטעמתי את הטעם, התמכרתי.
כשאני חושב על כך, אני חושב על השיר הבא משנת 1980, שימו לב לכמה קטעים שבמיוחד הוצאתי מהקשרם מהשיר שבחרתי להביא כאן:
Talking Heads - Once In A Lifetime
You may find yourself in a beautiful house, with a beautiful wife
You may ask yourself: well... how did I get here?
You may ask yourself: how do I work this?
You may ask yourself
What is that beautiful house?
You may ask yourself
Where does that highway lead to?
You may ask yourself
Am I right?... Am I wrong?
You may say to yourself
My God!... what have I done?
אשתי לא יודעת מכלום, משפחתי לא יודעת מכלום ואף אחד מחברי לא יודע מכלום. אני לא מעז לספר לאף אחד על הסערה שסוחפת אותי כבר שלוש שנים, ואולי קצת יותר. סערה שהחלה מרגע שהתחלתי להתעניין בנושא ולכתוב עליו ועד שהגעתי למימוש הפנטזיות המודחקות שלי גם במציאות. באופן מתעתע משהו, מימוש הפנטזיות האלה גם הכניס טעם מחודש לחיי המין שלי עם אשתי ולעיתים הן נכנסות לנו למיטה בעזרת הדמיון הפעיל שלי.
בתחילת הדרך קצת איבדתי את הראש. הגעתי הביתה בשעות מאוחרות בלי לעשות חשבון, בתירוצים על ישיבות כאלה ואחרות בעבודה. כשהגדשתי את הסאה, היא החלה לחשוד שמא יש לי מאהבת ושאלה אותי על כך באופן ישיר. אמרתי לה את האמת, אך לא את כל האמת. אמרתי לה שאין לי מאהבת, לא היתה לי ולא תהיה לי. אמרתי לה שהיא האישה היחידה בחיי ותשאר האישה היחידה בחיי ואין לי כל ענין בנשים אחרות. היא לא שאלה על גברים. היא לא מעלה על דעתה בכלל אפשרות כזו. כשהבנתי שאני מעורר חשד התחלתי לשנות את המינון ולהגביל את ההתפרפרויות שלי רק לשעות בהן אני אמור להיות בעבודה. אין כמעט חריגים ועם הזמן חשדותיה שככו. אבל זה לא מספיק. היא גם צריכה להרגיש מושכת נחשקת ורצויה ואני משתדל לתת לה את ההרגשה הזו.
הסיפור שלנו הוא לא הסיפור על אישה מוזנחת או פריז'ידית או כזו שמאז נישואיה העלתה על עצמה קילוגרמים רבים עד שלא ניתן להכיר בין הבחורה שהיתה אז לבין האישה שהיא היום. זה לא הסיפור על אישה שבעטיה של התנהגותה או מראיה בעלה יוצא לרעות בשדות זרים. כלל וכלל לא.
אשתי מטופחת, סקסית, שומרת על גזרתה כבר שנים רבות. הכרנו כשהיינו בני עשרים ומשהו. כשהיא נכנסה בסערה לחיי, היא היתה שונה ומיוחדת מכל הבחורות שהכרתי לפניה. כנה, ישירה ולא משחקת משחקים. ההרגשה איתה היתה שהינה הגיע הדבר האמיתי שחיפשתי זמן רב כל כך. גם הסקס איתה היה מדהים והיינו עושים את זה כל לילה וכמה פעמים בלילה. לא חשבתי כלל על בחורים וכך היה במשך כמה שנים, עד שהשד הפנימי השוכן בתוכי הרים את ראשו והפנטזיות על בחורים שבו להעסיק לי את הראש. למרות זאת, המשכתי להדחיק ולא עשיתי עם זה כלום עוד שנים רבות.
בחור גיי שהכרתי בשנים האחרונות, פגש בנו פעם במקרה בבית קולנוע, ראה אותה ושלח לי SMS: "דווקא סקסית אשתך..." והוא צדק. היא אכן כזו והיא גם אוהבת סקס וחמה עלי ועל הגוף שלי עד מאוד, אם כי אני בשלב שהבחורים קוסמים לי יותר.
זה מזכיר לי את "שיר בארבעה בתים" של אילנית, משנת 1969:
"בחשכת הליל רדפתי אחריך
אך האוהבים קסמו לך יותר
בפיהם יפה אתה מאין כמוך
עד מתי, שירי, מפני תסתתר?"
חג שמח לכולם :)
המשך יבוא...
|