את גיא, 40, הנשוי הדתי הבהיר החמוד הכרתי לפני זמן מה, אבל במשך תקופה של חודש חודשיים נאלצנו להסתפק בשיחות וירטואליות, כי הוא גר באזור אחר בארץ והתקשינו למצוא את הזמן והמקום המתאים לפגישה. בסופו של דבר נפגשנו לשיחה קצרה בהזדמנות מסוימת שהוא הגיע לת"א לרגל עבודתו, אבל מלבד שיחה טובה והיכרות פנים אל פנים לא קרה ביננו שום דבר באותו פגישה קצרה, כי לא היה זמן.
אחרי המפגש הזה שלח לי גיא הודעה: "אגב אתה נראה הרבה יותר טוב במציאות, שמחתי להכיר". בשיחותינו בימים הבאים המשכתי לקבל ממנו מסרים מעודדים כמו: "כמה שאני חרמן עכשיו... תוכל להביא אותי לעשות כמעט הכל. אני יודע שאני רוצה להיות איתך, במיוחד אחרי שפגשתי אותך ...", אבל ככל הנראה שהחגים שנצבו בפתח הביאו את גיא למצב רוח מהורהר על עצמו ועל החיים כשכתב לי בהזדמנות אחרת: "נמאס לי המאבק המתמיד בעצמי ... הרצון להיות חזק ולא להיפגש או להסתכל על גברים אבל ... נשמתי יוצאת אל כל גבר חתיך שעובר לידי".
בסופו של דבר, כמה ימים אחר כך הצלחנו למצוא את הזמן והמקום להפגש וזה היה מוצלח ומענג מאוד לשנינו. למרות חששותיו הגדולים של גיא, הן מהמפגש והן מחדירות, הצלחתי לעשות את זה בעדינות ובסבלנות עד ששנינו הגענו לשיא וחזרנו על כך כמה פעמים באותו מפגש, על המיטה ואף במקלחת.
היה ממש כייף והיתה תחושה שאולי זו התחלה של משהו, אבל ידענו שהמשהו הזה יצטרך לחכות ל"אחרי החגים" בהם שנינו נהיה עסוקים בדברים אחרים. למרבה האכזבה, כמה ימים אחר כך, הגיע גיא לתובנות שהפכו את הקערה על פיה. מסכת יסוריו והרהוריו הפנימיים הסתיימה, לפחות לעת עתה, והוא שלח לי מסר אחרון לפני שהתנתק:
"אני בסדר, עכשיו אני יכול להגיד את זה ...
היה לי קצת קשה אחרי שניפגשנו
היה לי מדהים כשניפגשנו - הכי טוב שיכול להיות ...
טוב מידי מכדי להיות אחוז במציאות.
אני פורש , אנסה להיות חזק ולא להיות כאן יותר ...
מקווה שתבין אותי. קשה לי לרקוד על שתי החגיגות
ועל הבית אני לא מוכן לוותר.
הייתי שמח לו יכולתי להיות איתך - להיות איתך... כי עשית עלי רושם מצויין וגם היה לי כיף איתך (לא יודע אם זה הדדי בכלל, אבל עכשיו זה כנראה לא משנה ...)
בי."
אחרי שגיא כתב לי את ההודעה האחרונה הוא מחק את הכרטיס שלו באטרף, כך שלא יכולתי אפילו לענות לו. הצטערתי מאוד על כך. אמנם המרחק הגאוגרפי הרב ביננו היה בעיה בפני עצמה, אבל עד שמצאתי גבר נשוי ומושך, שהיתה לי כימיה טובה איתו והבנה לגבי המצב המסובך בו אנו שרויים, היה חבל לי לאבד אותו כל כך מהר...
לגיא הנשוי המתוסכל, אני מקדיש את השיר Frank Sinatra - Love and Marriage משנת 1955:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
