פילבוקס

הסטוץ שלי עם סער, 30, היה משהו ספונטני. רגע אחד הכרנו באטרף ובמשנהו כבר הייתי בדרך לבחור החמוד הזה. כשהגעתי לביתו ראיתי שהוא נראה עוד הרבה יותר טוב ממה שחשבתי. גוף רזה-חלק-בהיר-זהוב וקומפקטי. סקסי בטירוף, שלא הזדרז לקפוץ למיטה אלא הכין לנו קפה, שמר מרחק וכבר חששתי שאולי לא במיוחד בא לא עלי, אבל טעיתי בגדול.

סער הטריף לי את החושים ואני הטרפתי לו בחזרה. הוא רצה שאני אזיין אותו חזק, אבל אני דווקא חירמנתי אותו בליטופים בלתי פוסקים שגירו אותו בעוצמה. הרגשתי שהיה לו טוב והוא גם אמר את זה כשחדרתי אליו בסוף ההתאמה בין הזין שלי לישבנו הקטן והרך, היתה מושלמת, עד הסוף. רק אז אחרי כמה חדירות עדינות התחלתי לזיין אותו חזק כמו שהוא באמת רצה, וגם אני למען האמת. היה זיון חושני וחזק, היה זיון עדין ומלוטף. היה זיון טוב.

אחרי שעתיים ומשהו יצאתי ממנו עם המשפט הרגיל של "נדבר כבר" אבל בתוך תוכי ידעתי ששנינו חיפשנו סטוץ טוב חזק וחד פעמי, שבזה יחודו ובזה יופיו. לא פחות ולא יותר. אחרי שחלפו כמה ימים וסער לא שלח שום הודעה ולא ניסה ליצור קשר לזיון נוסף, הבנתי שצדקתי. היה טוב וטוב שהיה.

 ולסער המסעיר אני מקדיש את השיר Deep Purple - Stormbringer משנת 1974:

אני לא יכול להסביר את החרמנות שלי עליו

אני לא יכול להסביר את החרמנות שלי עליו. החרמנות הזו לא קיימת באוויר, אלא מתעוררת רק כשאנחנו נפגשים. אדי, 27, הוא לא בחור יפה, אלא בעל מראה רגיל כזה, יש שיאמרו אפילו מכוער. הוא לא חלק, הוא לא חטוב, הוא ככה באמצע כזה, קצת רזה. נפגשנו לראשונה לפני כשנתיים ומאז עוד כמה פעמים, אבל כמעט שנה לא ראיתי אותו. לא חשתי צורך בכך, והוא לא ניסה.

לפתע בחודש האחרון זה קרה. זה היה מחרמן, מהיר וטוב, אבל דווקא כשהייתי כבר קרוב לשיא, אדי עצר אותי ושלף את עצמו מהזין שלי עם מבט ממזרי על פניו. חשבתי שהוא רוצה לנוח קצת ונשכבתי לצידו עד הגב, אבל לאדי היה רעיון אחר. הוא רצה שאשכב על הבטן ואז נשכב עלי ולחש בקול סקסי כמה שאני מחרמן אותו. הוא התחיל להתחכך את הזין שלו בין פלחי ישבני וזה היה מעורר.

"לא בפנים", אמרתי לו.

"אל תפחד" לחש אדי, "אם אני הצלחתי לקבל את הזין שלך, אין סיבה שלא תצליח לקבל את שלי."

"לא ידעתי שאתה גם אקטיבי... מה, הישבן שלי מחרמן אותך?"

"אני ורסטילי... אתה לא מבין כמה הוא מחרמן אותי... אולי בכל זאת?"

"זה רק יכאב לי וזה לא עושה לי את זה במיוחד, אני אוהב ישבנים... וחוץ מזה צריך להתכונן ולהיות נקי מבפנים..."

"לא משנה, נוכל ללכת למקלחת אחרי זה" סתם אדי את כל טענותי.

זרמתי איתו קצת. הוא חדר אלי וזה אכן כאב כמו שחששתי. אחר כך שינינו תנוחה וזה כאב הרבה פחות. התחושה היתה מוזרה, אבל לא בלתי מחרמנת. בקטנה. כשאדי הרגיש שהוא עומד לגמור הוא עצר שוב. בניגוד להרגלו שהוא אומר לגמור מהר ולסגור ענין, הפעם הוא רצה להאריך את הכייף. זה היה הזמן שלי להכנס לפעולה. שלפתי עצמי מתוכו, העמדתי אותו בדוגי וחדרתי אליו מאחור כמו ששנינו אוהבים. היינו כבר על הקצה. החרמנות היתה בשיא וזמן קצר אחרי שהתחלתי לפמפם אותו, גמרנו יחד בעוצמה רבה.

היה טוב. אדי היה שמח שזה יקרה שוב בקרוב, אבל אני לא חושב שזה יקרה. שנינו היינו צריכים משהו טוב באותו יום וזה קרה, אבל זה הספיק לי.

לאדי אני מקדיש את השיר החביב - One Fine Day The Chiffons משנת 1963: