כשסיפרתי לארי הירושלמי, ידיד הנפש שלי, על כל הפרשה הוא נזהר בדבריו אבל בין השורות יכולתי להבין שהוא היה מגיב כפי ש- 99% מהאנשים היו מגיבים והיה מעיף את דותן לכל הרוחות. טוב, ארי הוא גם הרבה יותר אימפולסיבי וקצר רוח ממני. על דבר אחד הוא הסכים איתי, שאני צריך למצוא דרך להרגע. "געש זה רעיון טוב", הוא אמר לי, "תלך, תנקה ראש, תזיין, ותפסיק לחשוב עליו על הזמן ולהכנס לסרטים".
על דבר אחד ארי הצטער וזה על כך שלא הצעתי לו לבוא איתי, אבל כבר היה לי רעיון אחר בראש, לאור שיחה שהיתה לי כמה ימים קודם לכן עם פדרו האינדיאני, 24. צלצלתי לפדרו ושאלתי אם הוא אכן בחופשה ואם עדיין בא לו ללכת לגעש, והוא הגיב בהתלהבות.
הים היה מושלם, ופדרו ממש השתדל להנעים את זמני. העברנו בחוף שעות ארוכות של שכשוכים וסתם רביצה על החול החם, נהנים מהשקט ומהרוח הנעימה. אכן ניקוי ראש מוחלט. לא רק נחנו שם בחוף, אלא גם התחרמנו, אך כל פעם שנגעתי בו נדדה מחשבתי רק לכמה שהייתי רוצה לגעת שם בדותן על החול החם, ולא בו. השתדלתי לשכוח. השתדלתי להטביע את יגוני בישבנו המזמין של פדרו שהתאווה מאוד לקבל את הזין שלי, אבל הראש שלי היה במקום אחר. זיינתי, ליטפתי והתחרמנתי אבל זה לא היה זה. פדרו היה מישהו מוכר מדי ומישהו שחום מדי. הרגשתי שכדי לשכוח קצת מדותן, אני צריך איזו טוויסט, איזו התרגשות חדשה, איזה אתגר מעניין.
היינו כבר אחרי הסיבוב השני או השלישי של הסקס. פדרו כבר גמר פעם או פעמיים, אך אני עדיין לא. הייתי מפוזר מדי וטרוד מדי. רבצנו לנו על החוף הנעים וסקרנו את הסביבה שהיתה די ריקה, באופן מפתיע ליום החם ההוא. זה היה הרגע בו ראינו את הבחור ההוא מגיע וכשחלף לידינו החלטתי לנופף לעברו ולומר לו שלום, הוא החזיר חיוך ואמר גם "שלום" אבל אז הטלפון שלו צלצל. בחוף הגדול הזה אין כמעט קליטה סלולרית, אבל מסתבר כי קרוב למקום בו ישבנו היה אזור של קליטה, מה שגרם לו להעצר שם, לנהל את השיחה שלו ולבסוף להתיישב שם במקום, במרחק לא רב מאיתנו.
הבחור היה בהיר, נאה ונראה לי כבן שלושים ושנינו הבטנו לעברו כשהחל להתפשט, ובחנו בתשומת לב את ישבנו המקסים. למרות שפדרו פסיבי, הוא יודע להעריך ישבן יפה כשהוא רואה כזה, והוא מיד אמר לי שיש לבחור ישבן יפה. עניתי לו שאכן הישבן של הבחור מאוד מושך ובא לי עליו. "אז לך דבר איתו" אמר פדרו, אבל עניתי לו שאני מתבייש. אמרתי לו שאני לא הטיפוס שמתחיל עם בחורים על החוף ומעדיף שיפנו אלי ויראו התענינות לפני שאני עושה משהו.
בינתיים הבחור נכנס לים ומבטי העורגים ליוו אותו בדרכו. "לך על זה" דירבן אותי פדרו. "לא יפריע לך?" שאלתי. "ממש לא" פירגן לי פדרו בקלילות שלא נתקלתי בה עם בחור כלשהו בעבר, ואהבתי את זה. לא הייתי בטוח אם יהיה לי אומץ לעשות משהו אבל הבנתי שזה "עכשיו או לעולם לא". קמתי ונכנסתי לים גם כן. שמתי לב שעוד בחור נכנס לים במרחק מה והיתה לי תחושה שגם הוא מתקדם לעברו של בעל הישבן המקסים, אבל אז אזרתי אומץ והתקרבתי אליו עוד יותר עד שיכולתי לדבר איתו.
דיברנו קצת על היום החם ועל המים הקרירים. הבחור סיפר לי את שמו וגם אני סיפרתי לו ואז שאלתי מאיפה הוא והתברר שהוא חי בכלל בחו"ל ורק היה בביקור בארץ. דיברנו קצת על מה שעשה פה ועל מה שעושה בחו"ל והיתה שיחה קלילה ונעימה. הרגשתי איתו חופשי ומשחורר למרות שהכרנו רק לפני כמה דקות, ואולי בעצם מהסיבה הזו. היה לי קריר במים ואף רעדתי קצת מקור. אמרתי לו שקצת קר לי ושאלתי בחיוך אם אפשר חיבוק. הבחור חייך, אמר "בוודאי" והתחבקנו שם חיבוק חמים ונעים, אם כי קצר.
למרות ששנינו היינו ערומים, זה נדמה יותר כמו חיבוק סחבקי מאשר חיבוק חרמני, ואני רציתי יותר. הייתי זקוק למנת חום ואינטימיות, ובא לי לקבל אותה ממנו. התקרבתי אליו שוב ונצמדנו זה לזה, הפעם לחיבוק ממושך יותר ונשיקה. זה היה קצת הזוי אבל שנינו זרמנו עם זה בכייף.
לא שאלתי בכלל אם הוא אקטיבי או פסיבי ומה הוא אוהב ואיך או כל השאלות האטרפיות האלו. היננו שני גברים שרצו מנת חום ואינטימיות ונתנו אותה זה לזה. מבחינתי, כל בחור הוא פסיבי עד שיוכח אחרת, והבחור הזה לא עשה שום דבר שיוכיח לי אחרת. להיפך. הוא מישש לי את הזין ואהב את מה שמצא ואז, תוך כדי החיבוק, הוא כרך רגליו סביב מותני כשזין זקור נודע בזין זקור והתנשק איתי שוב, הפעם נשיקה עמוקה וחמה יותר, מה שגרם לו לצחוק קצת במבוכה.
היה נעים, אבל מלבד מזמוזים חמימים בים לא עשינו כלום. הבחור היה קצת ביישן מדי לסקס על החוף, למרות שבא מאוד לשנינו. לעת פרידה הוא נתן לי את הניק שלו באטרף אבל חזר למחרת כבר לחו"ל ולא הצלחנו להפגש שוב. הוא היה הבחור הנכון בזמן הנכון, ולמרות שלא היה בינינו סקס, זה היה מה שהייתי צריך. הכל בזכותו של פדרו שפרגן, דירבן והתייחס בנונשלנטיות לכל הענין.
למרות כל הסקס עם פדרו וכל המזמוזים עם הבחור מחו"ל, לא גמרתי. לא הפריע לי שחרמנותי רק מצטברת וקיוויתי שאולי זה סימן טוב. סימן שאני צריך להשאר טעון וחרמן עוד. סימן שאולי אני צריך לשמור הכל לדותן. סימן שאולי, למרות הכל, הכל יסתדר איתו, אבל עדיין לא היה לי מושג איך. למחרת הייתי עתיד לגלות...
והפעם השיר coldplay - Swallowed in the sea משנת 2005:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
