עדי: כל פעם השיחות האלה מזכירות לי את ההוא הנשוי, גם כן שחום רזה וגבוה, ומבוגר ממני בכמה שנים. ההוא שעשה לי בית ספר כמו שאומרים, ולכן אני גם די בטוח שאיתך זה כייף גדול.
אני: לא סתם הם מזכירות לך אותו...
הגעת אלי במקרה לכרטיס הזה וכשהתחלנו לדבר חשבתי שרגע אחרי זה אני אומר לך שזה אני, אבל דבר גרר דבר ולא עשיתי את זה.
אני ממש מצטער ויש לך את הזכות המלאה לכעוס עלי, אבל חוץ מזה שלא אמרתי לך שזה אני, הנשוי ההוא, כל מה שאמרתי לך היה אמת לאמיתה.
עד כמה שהייתי רוצה להמשיך את הפנטזיה הזו עוד ועוד, ואולי לא לומר לך שזה אני, עד שממש נפגש... עד שאולי אז כבר מרוב חרמנות לא תגיד לי לעוף לכל הרוחות, אבל אני לא יכול להמשיך בזה. אז זהו סקסי, המשחק נגמר. עכשיו המציאות.
עדי: "טוב לרגעים הייתי משוכנע שזה אתה ולרגעים אמרתי לעצמי שאני סתם פרנואיד כהרגלי, בכל אופן אני בכלל לא כועס. אולי זו היתה הזדמנות גם להבהיר לך שהיה לי מאוד כיף איתך.
להיות פסיבי בשבילך גרם לי להרגיש בעננים על אף הכאבים הלא מבוטלים שזה גורר אח"כ. יש לי בעיה קשה עם עצמי ולכן משתדל לא לזרוק אשמה על אחרים. יש לי בעיה עם זה שזה היה לי כייף להיות פסיבי. יש לי בעיה עם מפגשים עם בחור נשוי, על אף שזה לא ענייני ואני לא מטיף לאף אחד.
הבעיה הכי גדולה שלי היא שמאז שהבנתי שאני הומו אני מדוכא. לפעמים אני מצליח להסתיר את זה, אבל האמן לי, אין לך מושג כמה דברים השתבשו מאז ההבנה הזו.
בכל אופן, תרגיש טוב עם עצמך, הבעיות הן שלי ולא שלך. תודה לך. אתה נתת לי מתנה ענקית, סקס אלוהי כמעט."
אני: "תודה גם לך עדי, אני מקווה שעוד לא אמרנו את המילה האחרונה :)"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
