לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

פילבוקס


חוויות, דעות, סיפורי סקס, אירוטיקה ואהבה שכתבתי על גייז וביסקסואלים, שירים שאהבתי ותמונות שאספתי, הכל לפי מצב הרוח והחשק.
Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2010    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2010

על דממה והזדמנות - 1


 

שחרורו של דותן ממילואים הלך והתקרב והתמיהות על התנהגותו בחודש האחרון הלכו וגברו וכך גם המועקה בקרבי. לא הבנתי איך לפעמים התמונה שלו באטרף משתנה אם הוא אמור להיות במילואים ולא ליד מחשב, איך פתאום הוא מחובר ופתאום הכרטיס שלו מוקפא. איך חלק מכניסותיו ויציאותיו מאטרף קורות בתזמון מוזר עם כניסותיו של "נדפק חזק26". האם דותן מוליך אותי שולל? האם הוא באמת האקס שלו רודף אחריו ודותן בורח כל פעם שהוא מציק לו וזו הסיבה לסמיכות הזמנים?

 

היו לי הרבה שאלות לשאול אותו והעיקרית שבהן היא למה לכל הרוחות הוא בקושי שמר איתי על קשר בכל החודש האחרון. האם כך מתנהד בחור שאוהב? רציתי להבין, באמת שרציתי, כי אני יודע שאנחנו אנשים שונים מאוד באופי ובהתנהגות, אבל זה הלך והפך להיות בלתי ניתן להבנה.

 

חשבתי שמשתחררים ביום חמישי בערב אבל לא שמעתי ממנו כלום. אולי טעיתי, אולי קצינים משתחררים יום אחד אחרי כולם, אבל החלטתי לשלוח לו הודעה במסן, שאולי יראה אותה גם אם יחזור מאוחר בלילה. הייתי חייב לשחרר את המועקה הזו, וכתבתי לו: "לאן נעלמת ולמה אתה לא יוצר קשר? אני ממש לא מבין אותך... :( דותן יקירי, אני צריך לדבר איתך על כל הדברים שלא מובנים לי מכל השבועות האחרונים. אני לא יכול להשאר עם סימני השאלה והתמיהות. לפעמים אני מרגיש אדיוט מושלם עם כל מה שקורה... אנחנו צריכים להפגש ולדבר. אוהב וכואב" והמתנתי בקוצר רוח לתשובה.

 

ביום שישי אחר הצהרים הגיעה סוף סוף איזו הודעה קצרה מדותן. לא במסן, שהוא לא נכנס אליו כבר זמן רב, אלא דווקא באטרף: " היי מה המצב? חזרתי עכשיו...גמור".

השבתי לו: "אני כל כך מתגעגע אליך... נשארתי בעבודה עד עכשו בתקווה לשמוע ממך משהו. יש לך כבר טלפון?"

דותן: לא, אבל יהיה לי יותר מאוחר. אני חיפשתי אותך כאן ושמח שהצלחתי."

אני: "לך לישון אהוב שלי, תנוח... דבר איתי או תשאיר לי הודעה אפילו אם אני לא נמצא, פה או במסנג'ר אם יש טלפון שאפשר לדבר איתך... אולי מחר אוכל להתגנב..."

דותן: "רוצה לחבק אותך לשכב איתך... אז אהיה איתך... ומה עם הטלפון שלך חתיך?"

אני: "אני מקווה שאוכל לקפוץ מחר לעבודה איכשהו ואז נוכל לדבר ואולי גם יותר מזה... יש סיכוי שאוכל להתחמק בשבת ואולי גם להפגש".

 

דותן לא השיב, וסגר כבר את אטרף וזמן קצר אחר כך הוא כבר לא היה מחובר, אך הכרטיס שלו נותר פעיל לשם שינוי. אחרי שהתארגנתי וידעתי שאוכל להתחמק בשבת בבוקר מהבית ולבקר אותו, אם רק ירצה, שלחתי לו הודעה על כך. חשבתי שדותן ישמח, כי בשבתות הוא חש בודד יותר כשלא יכול היה להפגש איתי. תמיד אמר לי כמה בא לו שאבוא אליו בשבת וחבל שזה לא אפשרי, והנה צצה האפשרות, אבל הוא לא ענה לי על כך בכלל.

 

הנחתי שאולי הוא לא ליד המחשב ואולי משלים שעות שינה אחרי המילואים המעייפים שלו. למחרת גיליתי ששעה אחרי ששלחתי לו את ההודעה האחרונה הוא שינה את המשפט שלו באטרף למשפט אחר, כלומר הוא נכנס לאטרף, ראה את ההודעות שלי ופשוט התעלם מהן. חשתי דקירה. הדקירה רק העמיקה כשהתחלתי לנסות להבין את משמעות המשפט שהוא כתב בכרטיס שלו. לא אצטט אותו אבל זה היה משפט מזמין. משפט של מישהו שמחפש משהו. לא נראה לי שזה משפט מתאים לבחור שמצא את מי שהוא אוהב ולא מחפש מישהו אחר, אם כי בדוחק אולי זה היה מכוון אלי, כעין רמז למה שהוא רוצה ממני.

 

המועקה שלי רק גברה. שמתי לב שהסמל שלו בכרטיס הוא סמל של פרפר. האם הוא שינה? האם זה תמיד היה פרפר? לא זכרתי. עוד תמיהות. את כל זה ראיתי רק בשבת בבוקר, אז שלחתי לו עוד כמה הודעות לגבי פגישה אפשרית בשבת, אבל דותן לא ענה וזמן קצר אחר כך הקפיא את הכרטיס שלו שוב. שוב האקס שלו מציק לו או שהוא פשוט רוצה שאניח לו? אם כך, למה אמר לי אתמול שהוא רוצה להיות איתי... להתחבק... לשכב. למה?

 

כשאין לי תשובות ואין לי עם מי לדבר על השאלות שלי או לפחות להרגיש שהוא שם בשבילי, הדמיון שלי מתחיל להתפרע. אני מתחיל להכנס לסרטים על איך, מה ולמה וזה לא עושה לי טוב. זו נקודת התורפה העיקרית בקשר שלי עם דותן. הוא שתקן הרבה יותר גדול ממני. מעדיף לעשות - כשבא לו - ולא לדבר. קשה לי עם זה וקשה לי במיוחד כשזה נמשך זמן רב כל כך כמו בכל החודש האחרון. מה שהייתי צריך ממנו יותר מכל לא היה סקס, אלא יחס. רגש.בטחון. הדממה שלו פגעה בכל נקודות התורפה שלי והרגשתי שאני שוקע לתוך מרירות גוברת והולכת. זה היה הרגע של החרמנות הטבעית שלי להרים ראש...

 

אחרי שהכנתי את הקרקע להעדרות מהבית בשבת, לא היתה דרך חזרה. קיוויתי שמתי שהוא במהלך השבת הזו, דותן יקום משנתו [אם באמת זו היתה סיבת ההעלמות], יתאושש מתשישות המילואים שלו וידבר איתי. גם אם לא נפגש, לפחות שידבר איתי. אבל זה לא קרה. שלחתי לו סמסים, ניסיתי לצלצל, הודעות במסנג'ר, אבל כלום לא עזר. התחלתי להרגיש נודניק ולא אהבתי את זה. המועקה הלכה וגברה וכך גם הכעס. נניח שהוא צריך את השבת להתאוששות, אז למה הוא לא אומר? למה הוא נותן לי לשבת ולחכות למה שלא יקרה? לבנות ציפיות חסרות שחר? למה? הסבלנות שלי הלכה ונגמרה. ההתלבטות אם להמשיך ולחכות לו נראתה חסרת הגיון יותר ויותר ככל שהשעות נקפו והדממה מכיוונו של דותן נמשכה והלכה.

 

התחלתי לחשוב על ההזדמנות. קיבלתי לימון והחלטתי לעשות ממנו לימונדה. לא פעם קורה שבחורים שווים ומושכים פונים אלי באטרף דווקא בסופ"ש, אבל אני לא יכול לעשות עם זה כלום גם אם יש התאמה ויש כימיה כביכול. גם כשמישהו מדבר איתי בשבת ורוצה אותי, רוב הסיכויים הם שזה היה רק לאותו רגע, כי אנשים חיים את הרגע. אותו בחור כבר ישכח מי אני ומה דיברנו יום יומיים אחר כך. חרמנות השבת תעבור לו וגם אם נהיה פנויים אחר כך במשך השבוע, 99% שלא יקרה עם זה כלום. הרבה הזדמנויות אני מפספס בסופי שבוע, אז החלטתי הפעם לתפוס את השור בקרניו ולהסתער על אטרף ועל האפשרויות שהוא מציע לי דווקא בשבת העצובה הזו שדותן דפק לי נפקדות... 

 

ועל כך בפוסט הבא...

 

 

 

נכתב על ידי , 16/11/2010 06:35   בקטגוריות אהבה נכזבת, אכזבה, אדישות, אנרגיה מינית, אסוציאציות, בין תדמיות למציאות, בדידות, געגועים, דאגות, הבטחות, הרהורים, התלבטויות, התפרפרויות, גייז, חיפוש, חרמנות, כעס, משיכה, סודות ושקרים, עצב, פנטזיות, רגשות, שחומים, שחורים, תהיות, תובנות, תמונות, תסכולים, תשוקה, תקווה, אהבה ויחסים, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פילבוקס ב-16/11/2010 13:38



576,489
הבלוג משוייך לקטגוריות: גאווה , סקס ויצרים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפילבוקס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פילבוקס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)