פילבוקס

פדרו, 24, האינדיאני שלי, הפך בתקופה האחרונה לסוג של ידיד נפש, גם אחרי שהפסקנו לעשות סקס. באחד הימים שפכתי לפניו קצת ממרירותי ביחס להתנהגותו של דותן והוא הזמין אותי אליו לקפה. הייתי בסביבה והיתה לי איזו שעה פנויה אז באתי. היתה שיחה טובה, היה גם איזה חיבוק ואולי נשיקה קטנה ויצאתי משם טעון באנרגיות חדשות.

כמה ימים אחר כך שוב שקעתי לתוך דכדוך ממה שקורה, או יותר נכון שלא קורה, עם דותן ופדרו הזמין אותי לקפוץ אליו שוב. הפעם שנינו ניסינו לנחם זה את זה. הוא סיפר לי על האקס שלו שכבר נמצא בזוגיות אחרת אבל קופץ לפעמים לאיזה סטוץ עם פדרו שמתקשה לומר לו לא. אמרתי לו מה אני חושב על זה והוא אמר לי מה הוא חושב שאני צריך לעשות ביחס לדותן. מסתבר שמבחינה מסוימת שנינו נמצאים בסירה אחת. קשה לנו לוותר ולהרפות. אצלו זה ממשהו שנגמר זה מכבר ואצלי זה ממשהו שכנראה נגמר למרות שאני מסרב להכיר בכך עד שלא יגיעו המילים המפורשות...

משיחת ניחומים ועידוד התחלנו להתחרמן. תחילה היו ליטופים, משם המשיכו החיבוקים, משם הנשיקות, ולפני שהבנו מה אנחנו עושים, הגענו למיטה, הפשטנו בתאווה זה את זה ופדרו ירד לי למציצה ממושכת וטובה, כמו שהוא יודע. אחר כך המשכנו לסקס מלא וזה היה טוב. הטבענו את יגוננו זה בזה עד שגמרנו עייפים אך מסופקים.

למחרת אותו מפגש פנה אלי פדרו ואמר: "בוקר טוב מותק".

"בוקר טוב פדרו, אני שוב עצוב. לא יודע להסביר את זה...." עניתי לו.

אני אגיד לך משהו... אני גם." הוא השיב.

"אולי זה בגלל שאנחנו מנסים למצוא זה אצל זה את מה שאיבדנו במקום אחר..." אמרתי.

לכך השיב פדרו: "בכל מקרה ממש נהניתי איתך, כיף לי איתך... אבל לא הרגשתי טוב אחרי שהלכת, עצבות תקפה אותי..."

כמיה ימים אחר כך פדרו נסע לטיול בחו"ל. גם משם הוא ממשיך להתעניין מה המצב ואיך אני מרגיש. זו היתה התענינות אמיתית חפה מכל אינטרס, שרק מעציבה אותי עוד יותר כשאני משווה בינה לבין אטימותו של דותן בתקופה האחרונה. למה כל כך קשה למצוא בחור שגם יידע לתת לי את היחס שאני כל כך משווע לו ושדותן לא ידע לתת לי, וגם שתהיה ביננו המשיכה,  התשוקה האהבה שאני רוצה?

ואולי אני רוצה יותר מדי? ואולי במצבי אני צריך להסתפק בסקס טוב ויחס טוב, אך לוותר על השאיפה לאהבה וחברות? ימים יגידו...