אני לא אדם ששותק. כשיש לי מה לומר אני אומר, אפילו שאני יודע שזה לא יעזור לכלום. דותן לא נתן לי את ה- closure שהייתי צריך אבל ניסיתי לעשות את זה בעצמי. הוא שתק ושתק ואני שלחתי לו כמה הודעות אחרונות, שיזיזו או לא יזיזו לו, אבל לפחות אמרתי את מה שהיה לי לומר. ללא התלהמות, אולי בעדינות יתרה, אבל אמרתי:
"הו דותן דותן... מה קורה לך??? למה נעלמת ונאלמת??? אני מעדיף לשמוע את האמת, אפילו אם היא כואבת, כי חוסר הוודאות כואב הרבה יותר... לחכות? לוותר? להעלם לך מהחיים? זה מה שאתה רוצה? אני חושב שמגיעה לי לפחות תשובה כנה וישירה... תחשוב טוב על כל מה שהיה לנו בתקופה הזו ותחשוב שוב אם לא מגיע לי לפחות איזה שהוא הסבר. ענין של מצפון, הגינות בסיסית או אני לא יודע מה. אני מצפה לזה ממך. לפחות זה."
אחרי שהמתנתי כמה ימים ומצידו של דותן אין קול ואין עונה שלחתי לו הודעה אחרונה ולא יספתי:
"אולי יום אחד הקרחון שלך ימס והמצפון שלך יתעורר, אולי יום אחד תבין שפגעת בי כפי שאף אדם לא פגע בי מעולם. היה שלום דותן, שזכיתי לאהוב ו...לכאוב"
והפעם השיר שלא יכולתי למצוא מתאים ממנו לפרידה מדותן. הבחור שהלכתי איתו כברת דרך במשך תשעה חודשים עד להעלמותו התמוהה. הבחור אשר אולי לא ישבור את רוחי לגמרי, אבל בהחלט לקח איתו את החלומות שלי, כמו שנאמר בשיר של James Blunt משנת 2005 Goodbye My Lover, שימו לב למילים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
